הגישה האדלריאנית רואה את המצב של ויתור על למידה כמייצג נקודת שפל ביכולת של הילד להתמודד עם האתגרים הנפשיים שמציבה בפניו הלמידה. על פי גישה זו, בכל ילד טמון הרצון לצמוח ולהתפתח ובכך לגבור על תחושת הנחיתות הבסיסית המצויה בכל אחד מאיתנו.
אנשי חינוך וטיפול מתארים לא פעם תלמידים הנראים כמי שוויתרו על למידה ועל התפתחות בתחום הנורמטיבי. מאמר זה עוסק במושג הוויתור על הלמידה, תוך קישורו למושגים מתיאוריות שונות. לפי נקודת המוצא למאמר זה, גם כאשר ילדים מצהירים על עצמם כמי שוויתרו על הרצון ללמוד ולהתפתח, ניתן לזהות דיאלוג פנימי עם הוויתור בתוכם, שאליו יכולים אנשי חינוך וטיפול להתחבר כדי ליצור ברית למלחמה בוויתור.
הגישה האדלריאנית רואה את המצב של ויתור על למידה כמייצג נקודת שפל ביכולת של הילד להתמודד עם האתגרים הנפשיים שמציבה בפניו הלמידה. על פי גישה זו, בכל ילד טמון הרצון לצמוח ולהתפתח ובכך לגבור על תחושת הנחיתות הבסיסית המצויה בכל אחד מאיתנו. תנאי חשוב לכך הוא שההתפתחות תתרחש בתוך הקשר חברתי שבו הילד חש שייך ורצוי.