טיפוח אינטליגנציה מצליחה אצל ילדים בגילאי ביה"ס יסודי

טיפוח אינטליגנציה מצליחה אצל ילדים בגילאי ביה"ס יסודי

Sternberg, R., " APPLYING PSYCHOLOGICAL THEORIES TO EDUCATIONAL PRACTICE", American Educational Research Journal, 2008,45(1), 150-165

מאמרו האחרון של פרופסור רוברט שטרנברג , על פערים בין ילדים בגילאי בתי ספר יסודיים מלמד כי ניתן לטפח אינטליגנציה של ילדים גם כאשר הם מגיעים משכבות אוכלוסיה קשות יום. טיפוח של יצירתיות וחשיבה אצל ילדים בכיתה הם אפשריים ואינם חלק משיטות ההוראה המסורתיות . המורים יכולים להצליח לטפח יכולות חשיבה של ילדים כאשר הם נוקטים בשיטות הוראה יצירתיות יותר שנועדו לטפח אינטליגנציה מצליחה (successful intelligence ) אצל ילדים בלימודים. מדדי ההערכה הרגילים של מערכת חינוך אינם תקפים בהכרח למודל פיתוח החשיבה והאינטליגנציה המצליחה של שטרנברג , אך אוניברסיטת Tufts University הכירה ( בה מלמד פרופסור שטרנברג ) בלגיטימיות והתקפות שלו ובבחינות הקבלה שלה לוקחת זאת בחשבון .

ראה גם : קיצור תולדות חקר האינטליגנציות

ספרו "אינטליגנציה מצליחה" של שטרנברג (1997 (Sternberg נחשב לפריצת דרך של העשור האחרון בבניית תיאוריה חדשה המגדירה את האינטליגנציה האנושית. עיקר גישתו של פרופ' שטרנברג מבוססת על התורה הטריארכית (משולשת) של האינטליגנציה, המושתתת על שלושה יסודות: היסוד האנליטי, היסוד היצירתי והיסוד הפרקטי. לפי שטרנברג, אינטליגנציה מצליחה היא זו היכולה לעזור לפרט לבנות את עצמו לאור שלושת הרכיבים הללו, ומערכת חינוך איכותית היא זו שצריכה לאפשר ולעודד בנייה כזאת. גישתו של שטרנברג לבדיקת מהותה של האינטליגנציה מובעת בעיקר במונחים של ההקשר שבו היא מתרחשת. הוא הציע מסגרת הקשרית להבנת האינטליגנציה. רוב המחקרים, עוד משנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, עסקו באינטליגנציה בקשר לעולמו הפנימי של הפרט. מחקרים אלה סיפקו אמצעי להבנת האינטליגנציה במונחים של התהליכים והמבנים הקוגניטיביים התורמים לה, אך הם לא תרמו דבר לגבי הקשר שבין האינטליגנציה ובין העולם החיצוני של הפרט. אם אנו תופסים את האינטליגנציה, לפחות בחלקה, כהתנהגות מסתגלת בסביבה של העולם הממשי, אומר שטרנברג, כי אז לא ניתן להבין במלואה את טיבה של האינטליגנציה מבלי להבין כיצד העולם הממשי מעצב את מה שמהווה התנהגות אינטליגנטית בהקשר חברתי ותרבותי נתון (1997 Sternberg )..

שטרנברג פיתח את הגישה המשולשת ( טריארכית) לאינטליגנציה האנושית

( Triarchic View of Human Intelligence). גישה זאת, לפי תאור פשטני, מתארת אינטליגנציה שבתוך האדם, אינטליגנציה שבאה מבחוץ, ואינטליגנציה שנולדה משילוב של שתי הראשונות. הוא משווה את האינטליגנציה המשולבת הזאת לפקחות הרחוב, או "היכולת להגדרה חדשה של בעיה נתונה".

רוברט שטרנברג (Sternberg)מגדיר אינטליגנציה בתור היכולת לקיים התנהגות מסתגלת הממוקדת במטרה The capacity for goal-directed adaptive behavior.

הוא טוען כי ניתן לארגן את התהליכים השכליים, שמעורבים במשימות השונות שהאדם מבצע, בכשרים הבאים:

כושר ללמוד ולהפיק תועלת מהניסיון; כושר לחשוב באופן מופשט. זוהי האינטליגנציה שנמדדת במבחני המשכל המקובלים.
כושר להסתגל לגחמותיו של עולם משתנה ונטול ודאויות; כושר להפיק רעיונות חדשים.
כושר לתפקד בצורה יעילה בסיטואציות יומיומיות.

לסיכום, . לפי סטרנברג, אינטליגנציה מצליחה היא זו היכולה לעזור לפרט לבנות את עצמו לאור שלושת הרכיבים הללו, ומערכת חינוך איכותית היא זו שצריכה לאפשר ולעודד בנייה כזאת.

Sternberg (1997) משביח את מושג האינטליגנציה ומציע את התיאוריה המשולשת שמרחיבה את ההגדרה הצרה שנותנים מבחני ה-IQ לאינטליגנציה בהגדירו מחדש את היסודות היצירתיים והפרקטיים של החשיבה האנליטית. השקפתו בוחנת את איכות האינטלקט של האדם כפונקציה של יכולתו בהתמודדות עם אתגרי החיים, וביכולתו להסתגל לצורכי החיים המשתנים. גישה זו עומדת בניגוד לדרך אשר עדיין מקובלת בחוגי פסיכולוגים רבים והבוחנת את האינטלקט בתהליכי הלמידה בלבד - מה שהוא מכנה 'אינטליגנציה בלתי פעילה'.

סטרנברג, ר. (1998). אינטליגנציה מצליחה מעבר ל Q.I .ירושלים: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה.

ראה גם : רקע על פרופסור שטרנברג וילדותו

רוברט שטרנברג, פסיכולוג ודיקן בית הספר לאמנויות ולמדעים באוניברסיטת טפטס, אומר שיש אינספור גורמים מורכבים המשפיעים על הגברת השימוש בתוויות. "סיבה אחת היא שבשביל לקבל שירותים מיוחדים, ילדים צריכים תוויות. סיבה שנייה היא בשביל מבחנים. בשביל לקבל זמן נוסף, ילדים זקוקים לתוויות".

לשטרנברג עצמו היה בילדותו ניסיון עם תוויות: הוא נכשל במבחני אינטליגנציה. "המורים חשבו שלא הייתי חכם במיוחד - וזה הוביל אותי לעמוד בציפיות שלהם, וזה הפך למעגל. בשנה שאחר כך, הציפיות שלהם היו נמוכות יותר". למזלו של שטרנברג, המורה שלימדה אותו בכיתה ד` לא האמינה בכך: היא ידעה שאינטליגנציה אינה נמדדת בציוני מבחנים והיא עודדה אותו לעבוד קשה.

כתוצאה מכך, שטרנברג פיתח עניין בפסיכולוגיה ובמדידת אינטליגנציה - עד כדי כך שכשהיה בכיתה ז`, הסתבך עם המורים מכיוון שערך מבחני אינטליגנציה משל עצמו לתלמידי כיתתו. בסופו של דבר, הפך למומחה בתחום. הוא חושב שאחת הדרכים להתגבר על שלטון האבחונים היא להפחית את האובססיה שלנו למהירות - ולתת לכל הילדים זמן נוסף במבחנים.

שטרנברג לא רואה רק את השלילי שבתוויות. "מתן שמות לתופעות עשוי לעזור לנו להתמודד עמן", הוא אומר, אבל מדגיש שעל הורים ומורים להתרכז בצדדים החזקים ולתגמל אותם עבור הישגים, ולא להתרכז במה שהתוויות אומרות לגבי יכולות ופוטנציאלים. ילדים, אחרי הכול, נוטים לעמוד בציפיות של הוריהם ומוריהם.

קישור

את ספרו "אינטליגנציה מצליחה", בה מפתח רוברט סטרנברג את התאוריה שלו, הוא מקדיש כך: "לגברת אלכסה, מורתי בכתה ד' בבית הספר העממי בניו-ג'רזי, תודה על התפנית שחוללת בחיי".

אותה מורה לא התיחסה לציוניו הנמוכים של סטרנברג הצעיר במבחני ה-IQ ולהיותו תלמיד גרוע. היא האמינה שביכולתו להשיג הרבה יותר משהשיג, תבעה זאת ממנו ואכן קבלה את מבוקשה, בבחינת ציפיות המגשימות את עצמן.

כך למד סטרנברג שאחד המכשולים העיקריים לפיתוח אינטליגנציה מצליחה הוא ציפיות שליליות מדמויות מפתח בחיי הילד ובחיי האדם בכלל.

מכשול שני למימוש אינטליגנציה מצליחה הוא חוסר האמון של האדם וציפיה שלילית מיכולתו העצמית.

כל אחד מאתנו, אם ינבור בזכרונו, יעלה איזו שהוא ענין, תחום או ארוע, בו אמר לעצמו: כאן אינני מסוגל להצליח, את זה אינני מסוגל לעשות. והנה קרה מקרה והוא עשה זאת. והמקרים רבים - פחד גבהים, פחד מנסיעה במעלית, פחד טיסה, אי- יכולת להתבטא בכתב או בע"פ, פחד קהל ועוד ועוד - וכפי שרבים המקרים כך גם רבות ההצלחות כאשר... (את התשובה תמצאו בהמשך).

מכשול שלישי למימוש אינטליגנציה מצליחה הוא העדר מודלים לחיקוי. (האם באמת אין כאלה?)

סטרנברג מציג את המורה אלכסה אשר חוללה את התפנית בחייו. אם נבדוק את הענין לאור שלושה המכשולים לפיתוח אינטליגנציה מצליחה, כפי שמתאר סטרנברג, הרי שלמורה אלכסה היו ציפיות חיוביות מתלמידה. כתוצאה - הוא שאף לרצותה, מצא בה מודל לחיקוי,הפך לתלמיד מצטיין והחל לראות עצמו כמי שיכול להמשיך ולהצטיין.

סטרנברג מכנה את האינטליגנציה המצליחה - אינטליגנציה פעילה. אנשים מצליחים הם אלה שעלה בידם לרכוש, לפתח וליישם טווח רחב של מיומנויות אינטלקטואליות ולא להשען רק על ה-IQ, אותה הוא מכנה אינטליגנציה בלתי פעילה.

מכשול שני למימוש אינטליגנציה מצליחה הוא חוסר האמון של האדם וציפיה שלילית מיכולתו העצמית.

מכשול שלישי למימוש אינטליגנציה מצליחה הוא העדר מודלים לחיקוי. (האם באמת אין כאלה?)

נחזור לשלושת המכשולים למימוש אינטליגנציה מצליחה ונבדוק כיצד מתמודדים אתם:

* דוחים ציפיות שליליות ולא מאפשרים לחוות דעת של אחרים להפריע מלהשיג מטרות.

* מחזקים את הדימוי העצמי, בבחינת "אני יכול". שואפים להתגבר על קשיים אישיים, יוזמים

ונוטלים אחריות למעשים.

* מחפשים באופן פעיל מודלים לחיקוי ויחד עם זה מפתחים את הזהות הייחודית. יוצרים את

הזדמנויות החיים במקום לתת לנסיבות החיים להוביל.

האינטליגנציה הפעילה של סטרנברג מושתתת על שלושה יסודות:

היסוד האנליטי - המשמש לפתרון בעיות ולשיפוט טיב הרעיונות;

היסוד היצירתי - הנדרש לנסח בעיות ורעיונות;

היסוד המעשי - הנדרש לשימוש ברעיונות בדרך יעילה בחיי היומיום.

האינטליגנציה היא עניין של איזון - הבנה מתי וכיצד יש להשתמש בכל אחד מיסודות אלו בצורה אפקטיבית, כדי להשיג את המטרות של הפרט.

לדוגמה: אדם המרבה לנצל את כישוריו האנליטיים דמויי ה-IQ יהיה לעתים אפקטיבי פחות מאדם המנצל פחות כישורים אלו ויותר כישורים אחרים המתאימים למצב נתון.

דוגמה לשימוש בשלושה היסודות הללו בלימוד הסטוריה:

היסוד האנליטי - חשיבה על השוני או הדמיון בין שתי תרבויות.

היסוד היצירתי - העמדת עצמך במצב האנשים מתרבויות אחרות.

היסוד המעשי - יישום לקחי ההסטוריה להווה.

לסיכום: סטרנברג מתאר 20 איפיונים של בעלי אינטליגנציה מצליחה שהם:

מניעים את עצמם; לומדים לשלוט בדחפיהם; יודעים מתי להתמיד; יודעים כיצד לנצל את כשריהם במלואם; מתרגמים מחשבה למעשה; מכוונים למוצר; מביאים מטלות לכלל סיום; יזמים; אינם חוששים מכשלון; אינם דוחים דברים; נוטלים אחריות למעשיהם; דוחים רחמים עצמיים; עצמאיים; שואפים להתגבר על קשיים אישיים; מתמקדים בהשגת מטרותיהם; מסוגלים לדחות סיפוקים; מתפרסים על פני תחום עם גבולות מתאימים; רואים את היער ואת העצים; מאמינים ביכולתם להשיג מטרותיהם; מאזנים בין חשיבה אנליטית, יצירתית ומעשית.