שינה היא אחת הפעולות הבסיסיות בחיים, שבלעדיה למעשה אין חיים. אנשים מבלים בשינה כמעט שליש מחייהם, אבל רוב האנשים לא מתייחסים אליה כמשהו יוצא דופן. די מפתיע שמשהו כל כך בסיסי בחיינו לא עורר עד לאחרונה עניין רב מדי בקהילה המדעית. יש כל כך הרבה שאלות הקשורות לשינה שמעוררות עניין, אבל מעט מדי מחקרים מדעיים שנעשו בנושא. מצד שני, השינה, שימשה כר נרחב למיתוסים שונים ולפסבדו מדע. ישנן אמונות שונות ומשוונות לגבי שינה בכלל וחלומות בפרט, שרבות מהן נובעות מהתיאוריה של פרויד שלצערנו ממשיכה לבלבל הרבה מאוד אנשים ולהחדיר בהם אמונות שווא למרות אי נכונותה. רק בשנים האחרונות נדמה שהקהילה המדעית (אבל לא האמונות הפופולאריות) התנערה סופית מפרויד. במאמר הזה אני אנסה להפריד בין המציאות לדימיון, ולסקור חלק מהמחקרים המדעיים שנעשו ונעשים בנושא.
שינה בהגדרתה הכללית היא מצב שבו יש הפחתה בפעילות הגוף. המאפיינים הכלליים שלה הם חוסר הכרה או מודעות לסובב אותנו ומחסור בתגובה לגירויים חיצוניים. בני אדם אינם היחידים שישנים אבל די מסובך לאבחן מצבי שינה אצל חיות שאינם יונקים מכיוון שמצב השינה שלהן דומה מדי למצב הערות. אפליו אצל יונקים שונים מבני אדם השינה לא תמיד דומה לזו שלנו. כבשים וסוסים למשל, יכולים לישון בעמידה, ולוויתנים ודולפינים ישנים כך שכל פעם מחצית אחת של מוחם ישנה והשנייה ערה מכיוון שהם חייבים להיות מודעים וערים כשהם נושמים.
אצל בני אדם השינה מורכבת מחמישה שלבים מרכזיים, בארבעה מהם אין שנת REM (תנועת עיניים מהירות) והם נקראים Non REM (או NREM בקיצור). השלב האחרון במחזור השינה הוא ה-REM.
בשלבי ה-NREM המוח אינו פעיל אבל הגוף כן. השלב הראשון הוא השלב שבו אנחנו נכנסים למצב של שינה. זה השלב שבו אנחנו מנמנמים ושהכי קל להעיר אותנו בו. זה גם השלב שבו יש לפעמים התכווצויות או עוויתות פתאומיות של השרירים מלווים בתנועות פתאומיות של הגוף. אנשים חווים בשלב הזה תחושות של נפילה כתוצאה מהתעוררות פתאומית.
בשלב השני, יש ירידה בפעילות המוחית כפי שהיא מתבטאת בגלי מוח שנמדדים על ידי הא.א.ג. אנשים ישנים בשלב השינה שנה קלה, ותנועת העיניים מפסיקה לחלוטין.
שלבים שלוש וארבע הם השלבים שבו השינה היא העמוקה ביותר, כאשר שלב ארבע עמוק יותר משלב שלוש. בשלבים הללו הפעילות העיקרית במוח היא של גלים בתדירות נמוכה. את השלב השלישי מאפיינים לפעמים תופעות משונות למדי. למשל, בשלב הזה אנשים יכולים לחוות מה שנקרא "טרור לילה" (Night Terror) שבו הם יכולים להתעורר חלקית מבלי לחזור למודעות מלאה, ולחוש תחושות מפחידות תוך כדי אנחות ונשימות כבדות (אנשים לרוב חוזרים לישון מבלי שהם התעוררו לגמרי). זה גם השלב שבו יש הרטבת לילה כמו גם הליכה תוך כדי שינה (מקרים קיצוניים מערבים נהיגה תוך כדי שינה, אכילה ואפילו קיום יחסי מין). אם מעירים אנשים בשלבים הללו, הם יחושו תחושות לא נוחות, ירגישו חולשה ויקח להם כמה דקות להתעורר לגמרי.
בשלב ה-REM הגוף אינו פעיל אבל המוח פעיל מאוד. זה השלב שאנו חולמים ושבו גלי המוח, כפי שהם באים לידי ביטוי בא.א.ג., דומים לאלו שבמצב ערנות. בשלב הזה השרירים שלנו נעשים רפויים ולמעשה משותקים, כנראה כדי למנוע מאיתנו לפעול בצורה אקטיבית על פי מה שמתרחש בחלום. מערכת העצבים הסימפתטית (חלק ממערכת העצבים האוטומטית) פעילה (זו המערכת שאחראית על הרפלקסים של Fight or Flight). בשלב הזה (שבא אחרי ארבעת השלבים של NREM) לחץ הדם והדופק עולים, וגברים מקבלים זיקפה. בערך 25% מהשינה שלנו מתרחשת בשלב ה-REM. זה השלב הכי חשוב בשינה ולמי שנמנע ממנו החלק הזה בשינה סובל מתופעות שונות כמו הזיות, והלמידה והזיכרון שלו נפגעים (ראו להלן).
כל השלבים הללו אורכים בין 90 ל-120 דקות בממוצע, וישנם מספר מחזורי שינה כאלו בכל שינה תקינה. בשלבים הראשונים של השינה יש בעיקר שינה עמוקה ומעט חלימה, אבל ככל שהשינה ארוכה יותר כך מתארך שלב ה-REM שבה.
חלומות
במהלך החיים אנחנו מבלים מספר שנים בחלימה. אבל למה אנחנו בעצם חולמים? אין על זה עדיין תשובה מוחלטת אבל יש כמה כיווני חשיבה חדשים ומעניניים. פרויד ראה בחלומות כצוהר לעבר הגשמת דחפים מיניים ואלימים שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי ביומיום. מאוחר יותר ראו בחלומות כניסיון ליישב רגשות ומחשבות סותרים. אחרים סבורים שחלומות הם תופעת לוואי של פעילות המוח הרגילה, ירי נויורונים חסר מטרה או סיבה. על פי הגישה הזו, המוח שלנו מנסה לעשות סדר בכל הבלאגן שיש בתוכו בזמן השינה, כאשר הגוף שלנו צובר כוחות מחודשים תוך כדי שינה. כמו שאלן הובסטון, חוקר שינה מהרווארד אמר: "חלומות הם הרעש שהמוח שלנו מפיק כשהוא עסוק בהכנת שיעורי בית".
אבל כנראה ששיעורי הבית הם חלק חשוב מהחלום עצמו. מחקרים מראים שלחלומות יש תפקיד חשוב בלמידה. אצל ילדים למשל, ככל שמשך זמן החלום ארוך יותר, כך הם תלמידים טובים יותר והם גם נחשבים ליצירתיים יותר. זה לא אומר שהחלומות עצמם עוזרים לנו בפיתרון בעיות או מציאת פתרונות יצירתיים כפי שהרבה אנשים סבורים. העדויות במקרה הזה הן יותר אנקדוטיות (הדוגמא המפורסמת ביותר היא של המדען הגרמני אוגוסט קוקולה שעל פי הסיפור גילה את מבנה מוליקולת הבנזן בחלום. גם פול מקרתני חלם על השיר Yesterday ובבוקר ישב וכתב אותו). רוב האנשים פשוט לא זוכרים את החלומות שלהם.
מצד שני, חלומות מהווים תירגול מצוין. כשמבקשים מאנשים להקיש באצבעותיהם רצפים מסוימים של נקישות כמה שיותר מהר, ואחרי כמה שעות מבקשים מהם לעשות את זה שוב, הם לא עושים את זה מהר יותר. אבל אם נותנים להם לישון בין משימה אחת לשנייה, הביצועים שלהם משתפרים פלאים. אז יכול להיות שאם תחשבו על בעייה מסוימת ממש לפני השינה, זה יעזור לכם לפתור אותה למחרת.
רוב האנשים נוטים לחשוב שהחלומות שהם חולמים מוזרים מאוד, אבל למעשה אין זה תמיד כך. הרבה מהחלומות שלנו הם די ארציים. ברוב החלומות אנשים הולכים, רצים, משוחחים עם אחרים, חווים רגשות שונים, מרגישים איך הזמן חולף, בדיוק כמו בחיים הרגילים. אבל מה שמבחין חלומות מהמציאות מצוי בפרטים הקטנים. בערך שני שליש מהחלומות מערבים רגשות שליליים והם מאיימים למדי. אנשים חשים בסכנה כלשהיא, הם נרדפים או בורחים ממקום כלשהוא, נלחמים או רבים עם אחרים וחווים חוויות של כמעט מוות. על פי דיווח אחד, אנשים חווים בין 300 ל-1000 חלומות מאיימים כאלו כל שנה (בין אחד לארבע כל לילה). קרוב לחצי מהם מערבים אלימות כלשהיא, פיסית או מילולית. חלומות אחרים כוללים תאונות דרכים שאנחנו מעורבים בהן, נפילות, טביעות, תחושות שנאבדנו או נלכדנו במקום מסוים או שאיחרנו למבחן מסוים או נכשלנו בו. ישנה הטייה ברורה לחלומות עם רגשות שליליים, לחוסר מזל ולסיוטים. ממה כל זה נובע?
מחקר חדש שנעשה לאחרונה על חולדות מעבדה עוזר להפיג מקצת מהערפל סביב הנושא. החוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין רצו לבדוק איך יתנהגו חולדות אם ימנעו מהם את שנת החלום. החוקרים לקחו חולדות ושמו אותן בגיגית קעורה מלאת מים. החולדות יכלו לשחות כרצונן, אבל אם הן רצו לישון, היה עליהן לטפס לקצה הגיגית. תנוחת השינה הייתה כזו שהחולדה יכלה לנוח ולשקוע בשינה. אבל ברגע שהשינה הגיעה לשלב ה-REM שלה, השרירים שלה השתתקו ונעשו רפויים והיא החליקה במורד הגיגית אל המים מה שגרם להתעוררותה. החולדה יכולה לטפס שוב ולשקוע בשינה, עד לשלב ה-REM שבו היא תתעורר וחוזר חלילה.
בשלב השני של הניסוי, לאחר מספר לילות של חוסר שנת REM, הועמדו החולדות במספרים ניסויים שנועדו לבדוק את כישורי השרידה שלהן. כצפוי, החולדות כשלו בכל אחד מהניסויים הללו. כך למשל, כשהניחו אותן בשדה פתוח, הן לא ניסו להתחבא ולא רצו למקומות מסתור בטוחים יותר, מה שהן היו עושות במצב רגיל. הן פשוט הסתובבו בחוסר אונים בשדה החשוף. כשהעבירו להן שוק חשמלי, הן עצרו לשנייה אבל אז המשיכו לעשות מה שעשו קודם. כששמו להם חפץ זר במחילה שלהן, הן לא קברו אותו כהרגלן. אם היו שמים אותן במקום גלוי בטבע הן היו ללא ספק טרף קל.
אבל ההפתעה הגדולה ביותר הגיע בשלב השלישי של הניסוי. בשלב זה, הזריקו לחולדות אמפיטמנים שממריצים את מערכת העצבים המרכזית שלהן, ובחנו אותן באותן משימות כמו בשלב השני. באופן מפתיע, לחומר לא הייתה שום השפעה על התנהגותן. אם התנהגותן נבעה ממחסור בשינה האמפטימנים היו צריכים לבטל את ההשפעה הזו. החולדות היו פשוט ישנוניות וברור שמשהו אחר מתרחש פה, אבל מה?
הפסיכולוג הפיני, אנטי רבונסו (Antti Revonsuo) מציע הסבר לתופעה. הוא טוען שהחולדות איבדו את היכולת להגן על עצמן לא בגלל שהן היו מותשות מחוסר שינה, אלא בגלל שנשללה מהן האפשרות לחלום. המטרה של חלומות אצל חיות, כולל בני אדם, היא להתאמן על כישורי השרידה של האורגניזם. מניעת חלומות מנעה מהחולדות להתאמן בשרידה, והן הפכו חסרות אונים בגלל שלא התאמנו מספיק. על פי ההסבר הזה, חלומות מהווים מעין סימולציה למצבי מצוקה. הסיבה המרכזית לחלומות רעים או סיוטיים היא לתרגל מצבים דומים שעלולים להתרחש במציאות. אימון כזה מאפשר תגובה אוטומטית כשהמצב משוחזר בחיים האמיתיים. תמיכה להשערה הזו אפשר למצוא מעדויות של אנשים שחוו מצבי מצוקה בחיי היומיום שלהם. אנשים שהיו מעורבים בתאונות דרכים, אירועי טרור, תקיפות אלימות וכו', מעידים לעיתים קרובות שהגיבו בצורה מחושבת ורגועה לסיטואציה ולא נתקפו בפאניקה. התגובות שלהם היו מהירות, כמעט אוטומטיות, בלא מחשבה יתרה. רבים מהם מדווחים לאחר מעשה שכל הסיטואציה לא נראתה מציאותית והם הרגישו כאילו הם היו בתוך חלום. הסימולציות שהם עברו בשנת החלום היא הסיבה על פי רבונוסו.
אם החלומות הללו אכן מהווים הכנה לקראת איומים שונים, אזי נצפה מהם שהם יתמקדו באנשים שחולמים את החלום, והתגובות לסכנה צריכות להיות ראליות כל שיגנו על האדם ועל הקרובים לו, וזה באמת מה שקורה. אנחנו לא חולמים על מה שקורה לאחרים או על כל מיני גיבורי על הנלחמים במפלצות, אנחנו חולמים על עצמנו.
על פי ההסבר הזה, לחלומות היה תפקיד חשוב בהיסטוריה האבולוציונית שלנו. על פי המשוער, בתקופה קדומה יותר, כשחיינו בקבוצות של ציידים-לקטים, החלומות שימשו כאמצעי הגנה. אנשים חלמו למשל על חיות טרף שרדפו אחריהם או על זה שהם נאבדו ביער עבות. זה הכין את האנשים לסכנות אמיתיות כך שיוכלו להגיב אליהם בצורה טובה ומהירה יותר. עדות אחת לנכונות ההסבר הזה נעוצה בעובדה שרבים מהחלומות שלנו מערבים מוטיבים של סכנות שאינן קיימות בעולם המודרני אלא בעולמם של הציידים-לקטים. זה בעיקר נכון אצל ילדים, שנחשפו פחות להשפעות סביבתיות וההתנסויות שלהם בעולם המודרני מוגבלות. רבים מהילדים מדווחים על חלומות עם מפלצות שרודפות אחריהם בדיוק כמו שאבותינו הקדמוניים נרדפו על ידי טורפים שונים. כשאנחנו מתבגרים, נשארים הרבה מהמפלצות או טורפים אחרים בחלומותינו, אבל הם מערבים סביבה מודרנית, נניח מרדפים בתור עיר גדולה. ככל שמתבגרים מעורבים בחלומות סכנות מודרניות יותר, כמו תאונות דרכים או ניסיונות רצח.
תמיכה נוספת להסבר הזה מצויה במחקרים על חברות ציידים-לקטים מודרניות. בג'ונגלים של האמאזונס בברזיל חיה קבוצה של ציידים-לקטים בשם מהינקו (Mehinaku). הם עוסקים בעיקר בדייג וליקוט צמחים. מכיוון שהם מאמינים שחלומות מנבאים את העתיד, הם מתעדים בדקדקנות את חלומותיהם ומדברים עליהם כל הזמן. האנתרופולוג תומאס גרגור (Thomas Gregor) אסף את התיאורים הללו וניתח אותם. הוא מצא כי רוב מוחלט של החלומות הללו כללו סכנות שונות שקשורות לסביבת החיים הקשה שלהם. תקיפות על ידי חזירי בר, מרדפים של יגוארים, הכשת נחשים, ועקיצות של צרעות נמלים או דבורים. כל אחת מהסכנות הללו מהווה סכנת מוות פוטנציאלית. החלומות שלהם כללו סימולציות חוזרות ונשנות של התנהגויות במצבי תקיפה על ידי כל אחת מהחיות הללו.
על פי ההיגיון הזה, אירועים מסוכנים בעולם האמיתי יגרמו להופעת חלומות מאיימים יותר ולסיוטי לילה מכיוון שאז אנחנו צריכים ללמוד להתגונן אפילו יותר, מכיוון שהסכנה הרבה יותר מוחשית. מחקרים על אנשים שנחשפו לאירועים מסוכנים וטראומתיים מאששים את ההשערה הזו. גם אם אדם נחשף לאירוע מסוכן בצורה חד פעמית, יש לו סיכוי גבוה לסבול מהפרעה פוסט טראומטית וגם לחלום חלומות מסויטים. בחלומות הללו אנשים חוזרים לאירוע (בין אם זה מעשה טרור, אונס, מלחמה, וכיוצא בזה) ומשחזרים אותו שוב ושוב בוואריאציות שונות, כאלו שמנסות להימנע מהאירוע או להפחית את הפגיעה ממנו. במחקר אחד שנעשה על ישראלים בזמן מלחמת המפרץ הראשונה התגלה שזמן קצר לאחר תחילת נפילת הסקאדים בארץ, ישראלים דיווחו על חלומות הקשורים למלחמה. הנושא הפופולארי ביותר בהם היה מסיכות גז.
אבל איך בדיוק חלומות יכולים לעזור לנו? הרי אנשים שוכחים את רוב החלומות שחלמו, ואלו שהם כן זוכרים דוהים תוך זמן קצר יחסית. התשובה היא שאנחנו לא חייבים בהכרח להיות מודעים לחלומות שלנו. בדיוק כמו שאתם לא צריכים לזכור איפה בדיוק למדתם לרכב על אופניים או לזרוק כדור לסל. הידע פשוט נמצא שם. זה מאוד דומה למה שקורה בדימיון מודרך. אנשים מדמים סיטואציות על מנת לשפר את היכולות שלהם. זה יכול להיות משחק טניס או למידה למבחן. הנקודה המרכזית היא שתירגול על "יבש" הוכח כעוזר לביצוע בפועל.
מקור וקרדיט : גיל גרינגרוז
פסיכולוג אבולוציוני, סקרן, ספקן, פילוסוף חובב, ותומך נלהב בחשיבה
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 