כמה שעות ישנים ואיך הן מתחלקות? מבט אבולוציוני נוסף על שינה

מאת: גיל גרינגרוז

במאמר הקודם עסקתי בכלליות בשינה, והתרכזתי בעיקר בסיבות האבולוציוניות האפשריות לזה שאנחנו חולמים. אבל שינה היא כמובן הרבה יותר מחלומות והרבה אספקטים מעניינים קשורים אליה. אחד מהם קשור לזמן השינה עצמו.

רוב בני האדם יודעים שהכמות המומלצת לשינה לאדם מבוגר היא 8 שעות בממוצע. רוב האנשים מקבלים את זה כמובן מאליו ומנסים לעשות הכל כדי להשיג את מספר שעות השינה הרצוי. הם לא ישתו קפה מהצהריים, יסדרו להם מיטה נוחה, יצמצמו עד למינימום את הרעשים המפריעים לשינה וכו'. אנשים שסובלים מנדודי שינה יעברו לדיאטות מיוחדות, יטלו כדורי שינה (לא מומלץ ברוב המקרים), ואפילו ילכו למעבדות שינה, הכל במטרה להגיע ליעד הנכסף. אבל האם באמת כל זה הכרחי?

הדיעה בקרב חוקרים רבים כיום, היא שאנשים רבים שמתלוננים על נדודי שינה ישנים למעשה מספיק ואפילו יותר מדי במקרים רבים. אנשים שסובלים מנדודי שינה נוטים ללכת לישון מוקדם, להישאר במיטה עד מאוחר ולישון במשך היום, כל אותם דברים שגורמים להם לסבול מנדודי שינה. אנשים תופשים את השינה כדבר חשוב, ואלו שסובלים מנדודי שינה נוטים יותר מאחרים לחשוב שהם לא ישנים מספיק, ולחשוב על כל מיני בעיות שגורמים להפרעות השינה שלהם, מה שכמובן לא תורם לשינה עצמה. הם גם נוטים להעריך בצורה לא מדויקת את כמות השינה שהם ישנו בפועל. במילים אחרות, אם אתם סבורים שאתם צריכים לישון 8 שעות תארגנו את היום שלכם כך שתשהו במיטה 8 שעות. אבל אם הגוף שלכם זקוק למעשה רק ל-6 שעות שינה, שעתיים מתוך 8 השעות הללו "תבלו" בהתהפכויות מצד לצד בלי יכולת להירדם.

גם המספר עצמו של 8 שעות שינה הוא רק הממוצע, אבל למעשה יש שונות גדולה מאוד בין אנשים. ישנם אנשים הזקוקים למספר גבוה יותר של שעות שינה, בעוד אחרים יכולים להסתפק בפחות ועדיין לתפקד בצורה יעילה. מחקרים אפידמיולוגיים רבים מראים שאנשים שישנו 7 שעות שינה בממוצע, היו בסיכון נמוך יותר ללקות במחלות לב וסוגים מסוימים של סרטן, וגם היו בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר. בנוסף, מספר שעות השינה הולך ופוחת עם השנים.

מיתוס נוסף בקרב רוב האנשים הוא שאם הם ישנו שינה ללא הפרעות ויקומו ביקיצה טבעית, הם ירגישו רעננים ויהיו רגועים יותר. למעשה, רוב האנשים די רדומים אחרי שהם קמים ולוקח לפעמים כמה שעות טובות (וכמה כוסות קפה) להתעורר לחלוטין. לרוב, אם מתעוררים אחרים שנת החלום, חשים פחות עייפים.

אבל המיתוס הגדול ביותר הקשור לשינה הוא כנראה זה שנלקח כהכי מובן מאליו. המיתוס ששינה טובה היא שינה רציפה. אנשים רבים סובלים מנדודי שינה שבהם הם מתעוררים במהלך הלילה ערניים, ונזקקים לכמה שעות של פעילות לפני שיוכלו לחזור לישון. יותר ויותר עדויות מהעת האחרונה מראות שלא רק שזו לא הפרעה, אלא יתכן שזה המצב הרגיל של שינה. העדויות הללו קיבלו משנה תוקף בעקבות ספר שיצא לא מזמן וסוקר את התפתחות השינה לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות. מתברר, שזה לחלוטין לא מובן מאליו ששינה רציפה היא הנורמה.

בתקופות קדומות שבהן חיינו ללא חשמל או גז לתאורה אנשים הלכו לישון זמן קצר לאחר שקיעת השמש. גם היום אפשר לצפות בתופעה הזו בחברות ציידים-לקטים מסוימות, בעיקר כאלו שחיות באפריקה. אנשים ישנו בתקופות הקדומות הללו במשך 4 שעות שלאחריהן הם התעוררו. הם נשארו ערים למשך שעתיים לערך ואז הלכו לישון שוב למשך 4 שעות נוספות (בערך ב-2 לפנות בוקר). השעתיים שבהם אנשים היו ערים שימשו לפעילויות שונות (כן, גם לסקס), אבל אנשים לא רק נשארו בבתיהם אלא גם יצאו החוצה לפעילויות שונות. הפעילויות הללו כללו עבודות שונות או ביקורים אצל קרובים וחברים.

תמיכה לרעיון ששינה טבעית אינה בהכרח רציפה מגיעה מניסויים מודרניים. בניסוי אחד כזה, שמו נבדקים בחדר שבו שינו את מחזור האור והחושך שהם רגילים אליו. במקום 16 שעות אור ו-8 שעות חושך שאליו אנשים רגילים (וזה כולל תאורה מלאכותית), סידרו החוקרים את התאורה כך שיהיו 10 שעות אור ו-14 שעות חושך. הזמנים הללו מאפיינים מחזור אור וחושך ביום חורף ממוצע, כאשר לא משתמשים באמצעי תאורה מלאכותית שמאריכים את שעות האור ככל העולה על רוחנו. לאחר מספר ימים, שינו הנבדקים את דפוס השינה שלהם והחלו לישון בשני מקבצים של 4 שעות כל אחד, עם הפסקה של בין שעה לשלוש שעות בין שינה לשינה. כך, כששיחררו את האנשים ממחזור היום והלילה של העולם המודרני, ומאילוצי היום יום, חזרו האנשים למחזור שהיה אופייני בתקופות קדומות.

דפוס השינה המקוטע נטוע עמוק בהיסטוריה האבולוציונית שלנו ואופייני גם ליונקים אחרים. שימפנזות, סנאים וג'יראפות למשל, ישנים גם הם בשני מקטעים במשך הלילה. מהבחינה הזו, בני אדם היום, הם היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. אחת ההשערות ללמה בני אדם נוטים לישון בצורה רציפה נעוצה אולי בעובדה שאנשים רבים סובלים ממחסור אמיתי בשינה. אנשים בתחילת הניסוי שתיארתי קודם, נרדמו תוך 15 דקות מרגע שהלכו לישון וישנו במשך 11 שעות רצופות בממוצע, לפני שהחוקרים שינו את זמני האור והחושך. זה מעיד על כך שהם היו עייפים מאוד והיה להם חסך בשעות שינה (הם דיווחו על זמן ממוצע של 7 שעות שינה בחייהם הרגילים). אחרי שנערכו כל השינויים והגוף שלהם התרגל לזמני התאורה החדשים הם ישנו בממוצע 9 שעות (מחולקות לשניים) אבל לקח להם הרבה יותר זמן להירדם.

לממצאים הללו יש גם השלכות מרתקות על כל נושא החלומות שהזכרתי בפוסט הקודם. יתכן שבגלל שאנשים מתעוררים פעמיים, הם זוכרים טוב יותר את החלומות שלהם ויש להם השפעה עמוקה יותר מאשר כזו שנובעת משינה רצופה. נבדקים בניסוי זכרו בעיקר חלומות אחרי הקימה הראשונה שהתרחשה כמעט תמיד מייד לאחר שלב ה-REM.

מכיוון שיש הבדלים בין אישיים גדוליםי בזמני ומשכי השינה, מחקרים מהסוג הזה יכולים להוות אינדיקציה שמה שרבים תופסים כבעיות שינה אינן בהכרח כאלה. לכל אחד יש מחזור שינה משלו וניסיונות לכפות על הגוף זמני שינה מסוימים לא רק מזיק במישור המעשי של השינה אלא גם מוסיף חרדות מיותרות שהיו יכולים להימנע אם אנשים ומומחים בתחום היו מודעים יותר לנושא.

 מקור וקרדיט :  גיל גרינגרוז
פסיכולוג אבולוציוני, סקרן, ספקן, פילוסוף חובב, ותומך נלהב בחשיבה מדעית.