מאת : רותי רודנר
הם ישאפו תמיד הכי גבוה שאפשר, לא יסתפקו בבינוניות, יימנעו מטעויות, ואת המחיר ישלמו לא רק הם אלא גם הסביבה. הבאג המובנה של הפרפקציוניסטים
מחקרים דווקא מראים מתאם גבוה בין דחיינות לפרפקציוניזם. כן, פרפקציוניסטים, אלה שמנהלים הכי רוצים בטעות להעסיק בתור העובדים שלהם, כי הם הרי ישאפו תמיד הכי גבוה שאפשר, לא יסתפקו בבינוניות, יימנעו מטעויות, יתקנו את עצמם בלי שתגידו מלה, ויקראו את האותיות הקטנות, תוך כדי שהם בודקים במילון מלה שהם לא מכירים וקוראים מאמר אם יש משהו שהם לא יודעים.
הבעיה שהכל בא להם בייסורים. תומס קיוראן, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית מלונדון, שמוטרד מאוד לא רק מהפרפקציוניזם כתופעה אישית אלא גם משרטט אותה כתופעה תרבותית וחברתית, מראה בממצאיו שפרפקציוניסטים סובלים יותר מחרדות, נוטים יותר להפרעות שינה, להפרעות אכילה ואפילו לשיעורי התאבדות גבוהים יותר. הם גם מתקשים ללכת לטיפול הרבה פעמים, כי מה הם נוטים במיוחד לעשות? לדחות דברים שהם מפחדים להיכשל בהם.
למאמר המלא בעיתון " הארץ"
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 