בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום

קוראים להם הדור האבוד או הדור המיותר או סתם בייבי־לוזרס. צעירי המערב נפלטים מהלימודים אל עולם שאין בו מספיק משרות, השכר נמוך, ביטחון תעסוקתי הוא חלום רחוק - ורובם כבר מבינים שאין להם סיכוי להגיע לרמת החיים שאליה הורגלו בבית הוריהם. מסע לאורך קו השבר הבין־דורי .

לא משנה איך תקראו להם, הדור הזה הוא החמצה גדולה. רבים פוטרים אותם כילדים מפונקים, תלותיים ופגומים, ודורשים שיתבגרו. פוליטיקאים ומקבלי החלטות נוטים להתעלם מהם, לפחות עד הבחירות. אולם ההרס הסיטונאי של הפוטנציאל שלהם עלול לשאת תג מחיר כבד מאוד בעוד עשור או שניים, כאשר בני הדור הזה יצטרכו לתפוס את מקומם בלב היצרני של הכלכלה, הפוליטיקה והחברה - ולא יוכלו. במקום עמוד שדרה חברתי נקבל עקמת. הם יהיו עניים מדי ומיואשים מדי.

  למאמר בעיתון "כלכליסט "

בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום