טלי שמיר
עיתון כלכליסט, המוסף השבועי
חזון העבודה הקלה נראה רחוק מאי פעם. ארצות הברית, אחת המדינות העשירות בעולם (לפי תמ"ג לנפש המותאם לכוח הקנייה), היא גם המדינה המפותחת עם שעות העבודה הרבות ביותר. יותר מ־50% מהעובדים עובדים יותר מ־40 שעות בשבוע. בקרב משקי בית שבהם יש שני מפרנסים, מדובר כבר ביותר מ־70% מהעובדים. באמריקה מעסיקים גם אינם מחויבים לתת ימי חופש בתשלום (אפילו חופשת לידה), ופועל פשוט בדרך כלל לא מקבל יותר משבעה ימים בשנה. בישראל, אגב, ממוצע שעות העבודה השבועיות לשכיר נע סביב 36 שעות, לא כולל השעות הלא מתועדות ואלו שבהן אנחנו עובדים מהבית.
מעובדים בשכר מינימום ועד פרסומאים, אנשי הייטק, מנכ"ליות וטייקונים - כולנו מחויבים לעבוד קשה, או לפחות להעמיד פנים שאנחנו עובדים קשה. למה בעצם? והאם מדובר במאסר עולם בלי אפשרות לחנינה? עוד ועוד מומחים קוראים לאחרונה למרוד בציווי הגורף הזה, לעבוד קשה. שם, הם אומרים, צריכה להתחיל המהפכה. והפתרון שלהם מפתיע, אפילו מטלטל: לשלם לכולם משכורת בסיס גם אם אינם עובדים, וכך לשחרר את כולם מהצורך לעבוד סתם. כל מי שרוצה עוד כסף, שיעבוד עוד קצת, או עוד הרבה. כל השאר יהיו פטורים מההכרח לעבוד קשה.
לכתבה בעיתון כלכליסט
למה אנחנו עובדים כל כך הרבה?