הבזקים
  • בעוד לעוני יש קריטריונים מספריים ברורים, הרבה יותר מסובך לקבוע מה הופך אדם לעשיר, והגדרת העושר משתנה ממקום למקום ועל פני הזמן. אפילו העשירים עצמם לא ממש יודעים להגדיר אותו.
עידן הפוסט אושר

עידן הפוסט-עושר והחברה הישראלית

גורם מפרסם: הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון יוני של מגזין TheMarker, יוני 2012
מחבר: מיכל וינדזברג
מקור: מגזין TheMarke
תאריך: 08.07.2012

בעוד לעוני יש קריטריונים מספריים ברורים, הרבה יותר מסובך לקבוע מה הופך אדם לעשיר, והגדרת העושר משתנה ממקום למקום ועל פני הזמן. אפילו העשירים עצמם לא ממש יודעים להגדיר אותו.

 מאת: מיכל וינדזברג

  "לפני 100 שנה תוחלת החיים היתה 44 שנה והשכר היומי היה 22 סנט", מזכיר פרופסור אורן קפלן. "העולם היה מאוד עני ושאלת השרידות הפיזית היתה הסוגיה המרכזית שהעסיקה את מרבית האנשים. כיום הפרופורציות השתנו לחלוטין. אפילו העניים בישראל לא מגיעים למצבים קיצוניים של עוני כפי שהיה קיים לפני 100 שנה ויותר. רוב האוכלוסייה שואלת שאלות על המדרגה החמישית במדרג הצרכים המפורסם של מאסלו - שאלות של מימוש עצמי".

מתברר, אם כך, שהעניים כיום פחות עניים מאי פעם והעשירים כיום עשירים מאי פעם, ואף שהתפישה הרווחת היא שבינם לבין שאר אוכלוסיית העולם נפערת תהום שרק הולכת ומעמיקה, בפועל הפער בסגנון החיים דווקא מצטמצם. כיום, בניגוד לעבר, אפילו מיליארדרים אינם מחזיקים בצוותי משרתים כפי שהיה מקובל בקרב מיליונרים עד לשנות ה־30 של המאה הקודמת; גם מי שמוגדרים רשמית כ"עניים" יוצאים כיום לעתים לחופשות בחו"ל - ליעדים פחות אקזוטיים, בתנאים פחות מפנקים, אין ספק, אבל השמים לא חסומים עבורם. כמו כן, גם מי שאינם בעלי נכסים מופלגים נהנים כיום מגישה למחשבים, לאינטרנט, לטלפונים חכמים ולתרופות מצילות חיים.

עידן הפוסט-עושר

העלייה ברמת החיים , ששינתה את היחס לכסף והפכה את השגתו וצבירתו למטרה חשובה גם עבור אלה שקודם לכן הסתקו באורח חיים צנוע, השפיעה גם על האופן שבו תופשים הישראליים את מקומה של העבודה בחייהם.

" המרכיב הכספי הפך לשיקול ראשון במעלה לגבי בחירת מקצוע. אצל צעירים , אדם מפתח אוריינטציית כסף במקום אורייינטציית זהות מקצועית."

  מוסיף פרופסור עוז אלמוג. " פעם העבודה הגדירה את הזהות- היום עושות זאת ההוצאה הכספית והרכישות. לכן הצעירים גם פחות חוסכים. כיום הצעירים מעדיפים לעבוד כמה שפחות ולהגדיל את זמן ההנאה על חשבון זמן העבודה".

בדורות הקודמים היתה הנאה בעצם העבודה, ההתקדמות, ההתפתחות. העבודה היתה גם מסגרת חברתית . זה משנה גם את סביבת העבודה. כיום הצעירים נוטים לעבור בין עבודות לעתים תכופות. אתה מראש יודע שמקום העבודה הוא כלי ולא מטרה.

 גם השיח על החומר נהפך ללגיטימי ויותר מכך - החומר הפך לקנה מידה לאיכותו של אדם. " היום המפתח לאושר הוא העושר, וזו בעיה" קובע פרופסור עוז אלמוג" אנשים חיים בהתאם ל"חוק התפוקה ההאושרית הפוחתת". בהתחלה , ככל שאתה מתעשר את מגדיל את האושר, אך בשלב מסוים תגיע לנקודה שהחל ממנה הרצון לתוספת עושר מתחיל להפחית את האושר". 

גם המדינה עברה תהליך של התעשרות, והעושר העניק לה נכסים רבים בתחומי האמנות, הטכנולוגיה  והתקשורת, אבל בנקודה מסוימת זה מתחיל לפעול לרעתה. בסופו של דבר זה יגיע לנקודת רתיחה. המחאה החברתית ביטאה יפה את הנקודה הזו. יותר מזה שאנשים רצו להצביע על חוסר צדק חברתי, הם ביטאו את העובדה שהם מאד לא מאושרים"

"  החלום הוא לא להיות עשיר אלא לעשות את מה שאתה רוצה - לממש את עצמך" , אומר פרופסור אורן קפלן. " כשאתה מרגיש שאתה לא יכול לממש את החלומות שלך- לקנות דירה למשל- אז מצטבר תסכול.

מי  שהפגין ברוטשילד לא היו חבר'ה מהמעברות, רמת חייהם לא רעה. הדבר המרכזי הוא הציפיות הגבוהות שלהם, שהמדינה לא מספקת. דירה כמו שהוריהם קנו לפני 30-40 שנה הם יכולים לקנות  גם היום- דירה קטנה בפריפריה- אבל הם רוצים דירת גג ברוטשילד. אני לא אומר זאת בביקורת- זה בסדר, טבעי שהציפיות שלנו יישרו קו בהתאם למצב העולם המערבי."

קו העושר נמתח ושורטט מחדש לאורך ההיסטוריה האנושית והקיף בהדרגה שכבות גדלות והולכות של אוכלוסיית העולם. עם זאת, המשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב־2008 דווקא במדינות המערב השבע, חידד את תחושתם של רבים כי משנות ה־80 ואילך קו העושר בעיקר מתרחק ונהפך ליעד בלתי מושג בעבור מרבית האוכלוסיה, בישראל ובמערב. לאן פניו של קו העושר בשנים הבאות? האם נמשיך לשאוף להצלחה חומרית ולהגדיר עצמנו ביחס למיקומנו היחסי בין קו העושר לקו העוני, או שאולי נפנה לשרטט קווים חדשים?

 פרופסור עוז אלמוג סבור שבעתיד יותר ויותר אנשים יפנו עורף לרדיפה החומרית או ימתנו אותה. "ברגע שישראל נהפכה לחברה יזמית השפע גדל מאוד, אבל יחד עם זה הגיעו כל הרעות החולות של החברות החומרניות: חוסר סיפוק, תסכול, קנאה, הדוניזם, שאיפה לריגושים שעולים כסף, בזבזנות שמובילה לעתים לטרגדיות ברמה האישית והמשפחתית, והעובדה שדברים שאינם נמדדים בכסף נדחקים לקרן זווית. החוכמה היא למצוא את שביל הזהב, ואנחנו לקחנו את המחוג מקוטב אחד לשני: בקוטב שבין הקיבוץ הישן לבין תל אביב המטרופולינית, לקחנו יותר מדי לכיוון תל אביב".

פרופסור אורן קפלן , לעומתו, מתרפק פחות על העבר, אך מאמין גם הוא שקו העושר הוא שריד של תפישת עולם הייררכית שעבר זמנה. "הגענו לנקודה שבה חייבים לייצר מודל כלכלי אחר. הייתי רוצה לראות מודלים של קואופרטיבים חוזרים - מצב שבו לעובדים יש שייכות לארגון, ואז הם יודעים שההשקעה שלהם חוזרת אליהם. זה איזון מאוד עדין, כי המודלים הקומוניסטי והסוציאליסטי הקלאסי לא עובדים. ברגע שיש קביעות לכל החיים - לעובדים אין מוטיבציה. יכול להיות שארגונים שיצליחו יהיו אלה שהעובדים שלהם יפתחו גישה של יזמות. השינוי יבוא מתוך עולם של מעורבות רבה יותר - מודל שמקדם שותפות ודוחק את ההייררכיה".

  קישור לסיכום הכתבה

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון יוני של מגזין TheMarker, יוני 2012


 

 

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות.
הרשמה ללקט
דוא"ל
* להסרה
במבט לאחור
רשימת קטגוריות מלאה
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים
אנשים פשוטים
אפשר גם אחרת
יוצאי הדופן והמיוחדים
אנשים , מחשבים ואינטרנט
קיבוצים ואנשי ההתיישבות
החברה החרדית
עולים חדשים ועולים ותיקים
עובדים זרים
תרמילאים ומטיילים
קשישים
אנשים והקונפליקט הישראלי-ערבי
בני נוער וצעירים
אנשים והמצב הכלכלי
סיפורי התמודדות
גמלאים
מגזר ערבי
מחקרים ועיונים בפסיכולוגיה
מחקרים ועיונים ברפואה וביו-רפואה
רפואה משלימה
רפואה אלטרנטיבית
הבריאות שלך
מחקרים ועיונים בסוציולוגיה ובאנתרופולגיה
מחקרים ועיונים בחינוך
מחקרים ועיונים בספרות
מחקרים ועיונים בהיסטוריה
מחקרים ועיונים בדמוגרפיה
מחקרים ועיונים בביולוגיה ובמדעי החיים
אנשים בעת העתיקה
ילדים , אמהות, הורים ומשפחה
יזמים, אנשי עסקים ואנשי היי-טק
ביוגרפיות, זכרונות ותולדות חיים
שכול
ניצולי שואה
סרטי תעודה
ספרים חדשים
מדעים ואנשים
אנשים , מזון ותזונה
אנשים, טבע וסביבה
אנשים במרחב הניהול
הרהורים ומחשבות
שיטות אימון
מחקרים ועיונים בקרימונולוגיה
סקירות מחלקת איסוף בפורטל הגורם האנושי

אודות  |   צרו קשר  |   שלחו קישור  |   RSS  |   אתר צמתי מידע
נבנה ע"י אפוק