האם המוח אחראי להשמנת יתר?
בשנים האחרונות חלה פריצת דרך בהבנת המנגנונים הנוירוכימיים המווסתים את משקל הגוף. ב-1994 התגלה ההורמון לפטין, המיוצר בתאי השומן בגוף ותפקידו לאותת לתאי העצב במוח על הרגשת רעב (רמות נמוכות) או שובע (רמות גבוהות). יש הטוענים כי ללפטין תפקיד חשוב יותר בוויסות התיאבון משל זה של האינסולין, המופרש בלבלב.
ניסויים בדימות של תפקודי מוח הראו כי כאשר נבדקים שרמת ההורמון לפטין בדמם היתה נמוכה צפו בתמונות של מזון, חלה עליה ניכרת בפעילות באזורים של רשת התגמול העצבית במוחם. בהשוואה לצפיה במאכלים כגון ברוקולי, צפיה בתמונות של מאכלים טעימים במיוחד, כגון עוגת שוקולד, גרמה לעליה משמעותית בפעילות העצבית ב-nucleus accumbens, אזור המתווך את הרגשת העונג. לפטין, אם כך, מווסת את התיאבון על-ידי הפעלת מרכזי העונג במוח.
כאשר שמנים שנולדו עם מוטציה גנטית בגן המקודד ללפטין קיבלו את ההורמון, חלה ירידה במשקל גופם, אך במהרה הסתבר כי אלה מקרים נדירים. מרבית הסובלים מעודף משקל מייצרים לפטין בכמויות גדולות, אך גופם פיתח עמידות להורמון ולפיכך הם חיים בתחושת רעב מתמיד, גם לאחר ארוחה עתירת קלוריות.
ממחקרים חדשים עולה כי יש הבדלים בין גברים לנשים בוויסות של משקל הגוף. להורמון אסטרוגן יש השפעה דומה לזה של לפטין על דיכוי התיאבון, וזו כנראה הסיבה שנשים בגיל המעבר עולות במשקל.
האם המוח אחראי להשמנת יתר?
מקור וקרדיט : הבלוג של ד"ר דינה ראלט
המאמר פורסם לראשונה בטור של פרופסור אלומית ישי ב-ynet