אזור ההתפתחות הקרובה

מקור וקרדיט : הבלוג של צבי לניר

 אחת הדמויות החשובות אך העלומות ביותר בתולדות המחקר על התפתחות  החשיבה הוא החוקר היהודי הרוסי לב ויגוצקי (1934-1896), שפעל ויצר בתקופת השנים הסוערות של המהפכה ברוסיה ועליית השלטון הסובייטי.

   ויגוצקי זכה לכינוי 'המוצרט של הפסיכולוגיה' בזכות השילוב של המקוריות והרב גוניות של רעיונותיו ומחקריו. אלו ממשיכים לעורר סקרנות הולכת וגוברת ותחושה שמשמעויותיהם עדיין לא מוצו, למרות שחלפו למעלה ממאה שנה מאז העלה אותם על הכתב.  

 כמו מוצרט, גם חייו של ויגוצקי היו קצרים וסוערים. לאחר שכמה ממחקריו לא תאמו את הקו הסובייטי, הוא הוגלה לאזור כפרי מרוחק ושימש כמורה בבית ספר כפרי. בית ספר כפרי כזה היה למעשה מבנה של בית קטן הנמצא אי שם בין הכפרים ואליו מגיעים ילדי האיכרים מהסביבה. יש בו רק מורה אחד ורק כמה עשרות בודדות של ילדים בני גילאים שונים. בבית ספר כזה יש לילדים אחריות משותפת גדולה יותר לתהליכים המתרחשים בו מאשר לילדים בבתי ספר רגילים. הם מבצעים את פעולות הניקיון ומטפלים בכל מה שנדרש לטפל בו בבית הספר. הם מצויים בו רוב הזמן ביניהם לבין עצמם כשהם משחקים יחד ואף מלמדים זה את זה. ואילו המורה היחיד מבצע את מטלות ההוראה לא בכיתות חד גילאיות, כפי שהיא מתקיימת בבתי הספר הרגילים, אלא ב"הקבצות" של תלמידים ברמות שונות שאותם הוא אמור ללמד  את כל "המקצועות" . 

 לכאורה ניתן היה לצפות שההישגים הלימודיים של ילדים אלו יהיו נחותים בהרבה מאלה של הילדים בתי הספר הגדולים במוסקבה. והנה הסתבר לויגוצקי, שהישגי הלמידה של הילדים בבתי הספר הכפרי, לא נפלו ואף עלו על אלה שהושגו בבתי הספר הגדולים, שבהם כל קבוצת גיל לומדת בכיתה נפרדת, כל מקצוע נלמד במנותק מהמקצועות האחרים ועל ידי מורה נפרד, ומעל לכל, קיימת בהם חלוקת עבודה ברורה בין המורה, שתפקידו ללמד, ובין התלמידים שתפקידם הוא ללמוד. 

 ויגוצקי מצא, שהלמידה בבית הספר הכפרי היא אפקטיבית יותר מאשר בבית הספר הרגיל מאחר והיא מתרחשת בין התלמידים לבין עצמם, מתוך עיסוקיהם, משחקיהם ויוזמותיהם. זוהי למידה שברובה אינה מלמעלה למטה - על ידי המורה המעביר את "חומר הלימודים". 

  את מה שמתפתח קוגניטיבית בין הילדים בבית הספר הכפרי כינה ויגוצקי במושג  "אזור התפתחות קרובה"  (Zone of Proximal Development ). באזור זה מתרחשת למידה משותפת הגורמת להתפתחות אישית של הילדים, בהשפעת  'השונות המשלימה' המתקיימת ביניהם בידע, בכישורים ובמיומנויות.

ומאידך, התהליכים השילוביים המתרחשים ביניהם בהתמודדות עם בעיות המיזם המשותף מוליכים להתפתחות של ידע משותף בתחומי ה'בין' שביניהם ומעבר לתהליכי פיתוח הידע האישיים של המשתתפים.

  ענינו של ויגוצקי היה בתיאור 'איזור ההתפתחות הקרובה' ומשמעותה בהקשר להתפתחות החשיבה אצל ילדים. אולם למידה כזו יכולה להתרחש גם במיזמים, שאנו נוטים באופן טבעי לארגן כמבוגרים יחד עם אחרים הרלוונטיים לנו.  

 הדוגמא הבולטת ביותר להתהוות של 'איזור התפתחות קרובה' אצל מבוגרים מתרחשת בארגוני סטארט-אפ. ארגונים אלה ממחישים היטב את אופיו המיוחד של 'אזור ההתפתחות הקרובה' כאזור שבו לא קיימת ההפרדה בין למידה ובין פיתוח ידע חדש. למידה מיזמית היא תמיד גם  תהליך של פיתוח ידע חדש. הלמידה המיזמית ב'איזור ההתפתחות המשותף' היא המסבירה קוגניטיבית את החדשנות המתרחשת בארגונים אלה.  אולם 'איזור התפתחות קרובה' ניתן לקיים עקרונית גם בכל התארגנות של קבוצות וקהילות מיזם שאנו מעורבים בהם בהקשרים רחבים של חיינו.

 קבוצות וקהילות מיזם כאלה הם אחד מדרכי הביטוי למהותנו האנושית חברתית. דרך מיזמים שאנו מקיימים עם אחרים הרלוונטים לנו  אנו לומדים, יוצרים ומבטאים את עצמנו. אך ברוב המקרים איננו מודעים לתהליכים הקוגניטיביים האישיים והבין אישיים שאנו מבצעים בהם. 

  הנחות הלמידה של בתי הספר כפי שהוקמו בעקבות המהפכה התעשייתית הם הקובעות במידה רבה גם כיום כיצד אנו תופסים את מהותה של הלמידה, היכן וכיצד היא מתבצעת. זאת, הגם שהנחות אלה אינן תואמות את תהליכי הלמידה הטבעיים של בני האדם, שאנו מבצעים בהיותנו יצורים חברתיים הפועלים במיזמים.

  זו היא כנראה הסיבה העיקרית לכך שעד לעשור האחרון, מחקר ופיתוח של תהליכי 'איזור ההתפתחות המשותפת', כמעט ולא בוצעו, למרות הצורך הגובר בכך לנוכח המציאות הסבוכה והבעיתית של הסביבה האנושית שבה 'קהילות המיזם' הפועלות כ'איזורי התפתחות קרובים' הופכות יותר ויותר לחיוניות לקיומנו ולהצלחתנו האישית, הארגונית והחברתית.  

 גם עתה, לאחר שפותחו כבר הכלים והמתודות הנחוצות לחולל ולהאיץ את התהליכים ב'אזור ההתפתחות הקרובה', יש קושי תרבותי ניכר בהחדרתם לארגונים שלנו, שתרבותם מעוגנת עדיין בארגונים התעשייתיים של תקופת המהפכה התעשייתית.

למאמרון המלא של צבי לניר