עיבוד: נעמי גלאור , עורכת תוכן , פרויקט הגורם האנושי , ישראל אחת הנושאים הקשים שמעסיקים חולי סרטן ובני זוגם הוא האופן שבו תשפיע המחלה על התא המשפחתי - בעיקר על הילדים. הדילמה הראשונה בה נתקלים ההורים היא כיצד לספר לילד על המחלה וכמה מידע לחשוף בפניו. בניגוד לעבר, כיום בוחרים רבים לשתף את הילדים בפרטי המחלה ובאינפורמציה לגבי הטיפול בה, בהתאם לגיל, לחוסן הנפשי ולפרוגנוזה (מהלך המחלה וסיכויי ההחלמה).
בעשור האחרון חל שינוי ביחסה של הסביבה לסרטן. ממחלה שאין להזכיר את שמה, היא הפכה למחלה שהמודעות אליה נמצאת במגמת עלייה. על מנת להעניק למטופלים ייעוץ נפשי, בכל מחלקה אונקולוגית בארץ יש היום צוות פסיכו-סוציאלי - עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים - שעובד בצמוד לרופאים ולאחיות.
הספרות המקצועית והניסיון הקליני מראים שכדי להוביל להתמודדות קלה יותר של ילדים לחולי סרטן, על ההורים לנסות לשמור ככל האפשר על שגרת חיים רגילה ככל הניתן, ובעיקר לסגל תקשורת פתוחה, כנה ומאוזנת בתא המשפחתי. הנחת העבודה היא שיש יתרון בכך שהילדים יהיו מודעים למחלת ההורה.
במאמרה, בעיתון הארץ, מיום 22 ביולי, 2007, מסבירה שלומית פרי, מנהלת השירות הפסיכו-אונקולוגי במרכז דוידוף, בי"ח ביילינסון, מדוע כדאי שהילדים ידעו על מחלת ההורה, איך לספר להם על כך ואיך להכין את הילד לפרידה מן ההורה החולה.