הקסם של הפורוםלתמיכה בבני הדור השני של ניצולי השואה הוא בדיוק בשילוב האוקסימורונישבין שיתוף בטראומה האיומה והלא-אנושית ביותר, לבין שהיה במרחב הקסום, המאפשרוהפתוח של הרשת.
טבע האינטראקציות ברשת גם הוא מאופיין בגוון "ביניים" שבין קשרים אמיתיים לבין חברים דמיוניים. קיימת אפשרות להתקרב רגשית, נפש אל נפש, מהמקומות הכמוסים ביותר, מבלי להיחשף במציאות ברבדים קונקרטיים כמו מראה, גיל ועיסוק.
הקסם של הפורום לתמיכה בבני הדור השני של ניצולי השואה הוא בדיוק בשילוב האוקסימורוני שבין שיתוף בטראומה האיומה והלא-אנושית ביותר, לבין שהיה במרחב הקסום, המאפשר והפתוח של הרשת.
עיון בתכני הפורום מעלה שיש בו הרבה מאד חשיפה אישית, אמפטיה והזדהות הדדית, בעיקר עם רבדים מושתקים - שבמשפחות המוצא אסור היה לדבר עליהם. נראה שדוקא הסביבה האנונימית, נטולת סממני זיהוי ותגיות חיצוניות, מאפשרת לאנשים להיפתח, למצוא אחים לחווייה ולתמוך זה בזה, בעוד במציאות החיצונית הדברים פחות מדוברים ומעובדים.
דרוש בדחיפות פורום לתמיכה נפשית לסובלים מהמצוקה האיומה של הבדידות. זה פשוט נורא, אני לא מסוגלת לחיות יותר בבדידות האיומה הזאת. אני לא מסוגלת לחיות יותר בבדידות האיומה הזאת. אני לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, מיליון פעמים, לא מסוגלת לחיות יותר עם הבדידות האיומה הזאת, הציללו, הצילו, הצילו