אליסון גופניק. "מה שאנחנו יודעים מפסיכולוגיה ונוירולוגיה הוא שכל הפואנטה של הילדוּת היא שזו תקופה של חקירה והתנסות חופשית

רובנו מתייחסים להורות כאל תוכנית פעולה: אם נעשה את הדברים כמו שצריך, נקרא את הספרים הנכונים וניישם את כל ההמלצות - הילד יגדל טוב יותר. פרופ' אליסון גופניק, מדענית מובילה בחקר ההתפתחות של ילדים, בטוחה שזו טעות גדולה

"הורות היא המצאה איומה", אומרת פרופ' אליסון גופניק. "היא לא שיפרה את החיים של הורים וילדים, ובמובנים רבים אף להפך: היא מקור בלתי נדלה לתסכול, חרדה ואשמה". גופניק היא פרופסורית לפילוסופיה ולפסיכולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, ומדענית מובילה בחקר ההתפתחות והלמידה של ילדים.

לדבריה, רובנו נוטים לחשוב על הורות כעל תוכנית פעולה: אם נעשה את הדברים הנכונים, נקרא את הספרים הנכונים, ניישם את הפרוצדורות הנכונות וכן הלאה — הילד יגדל טוב יותר. על התפיסה הרווחת הזו היא קוראת תיגר בספרה האחרון, "הגנן והנגר: מה המדע החדש על התפתחות הילד מספר לנו על היחסים בין הורים לילדים" (2016), שבו היא טוענת שמודל ההורות של ימינו מופרך ומזיק.

גופניק פירסמה עשרות מאמרים ומחקרים אקדמיים וחמישה ספרים, שלושה מהם רבי מכר (בהם "התינוק החושב", שתורגם לעברית בהוצאת מטר ב-2013). היא כותבת טור קבוע ב"וול סטריט ג'ורנל", ופירסמה מאמרים על פסיכולוגיה ומדעי הקוגניציה ב"ניו יורק טיימס", "אטלנטיק", "ניו יורקר", "סלייט" ועוד.

לדבריה, צריך לבחון ביתר תשומת לב את האופן שבו ילדים בוחרים לבלות מול המסך. "נכדי אוגי בן ה-12, למשל, משחק 'פורטנייט' ו'מיינקראפט', שזה משחק נהדר, שילדים חוקרים וממציאים בו דברים. כסבתא, כשאני רואה אותו יושב מול המסך עם האוזניות שלו, לבי נחמץ ואני חושבת לעצמי, 'אוי הוא המון זמן לבד', אבל אז פתאום אני שומעת אותו מדבר ומבינה שהוא משחק מרחוק עם חבריו מבית הספר. ילדים בעצם עושים את מה שתמיד עשו - פשוט בסביבות אחרות, שהם ממציאים בעצמם. 

מקור וקרדיט :

נועה לימונה , מוסף עיתון " הארץ"