תנו להם לשחק

תנו להם לשחק

פיטר גריי  , AEON

אנחנו מפנקים אותם יותר מדי, וגם מלחיצים אותם כל העת להישגיות. אבל אם לא ניתן להם לשחק בחופשיות, הם יגדלו אומללים ומוגבלים

כבר יותר מחמישים שנה שאנחנו, בארצות הבית, מצמצמים בהדרגה את ההזדמנויות שיש לילדים לשחק, והדבר נכון גם במדינות רבות אחרות. בספרו משנת 2007 Children at Play: An American History, האוורד צ׳דקוף (Chudacoff) מתייחס למחצית הראשונה של המאה ה-20 כאל ״תור הזהב״ של המשחק החופשי של ילדים. בערך בשנת 1900, הצורך בעבודת ילדים הלך ופחת, כך שלילדים נוצר לא מעט פנאי. אבל אז, בערך משנת 1960 או קצת קודם לכן, המבוגרים החלו לכרסם בחופש הזה על ידי הגדלת פרק הזמן שילדים נאלצו להקדיש להכנת שיעורי בית וחשוב עוד יותר, על ידי צמצום החופש של הילדים לשחק לבדם, אפילו לא בזמן הלימודים ובלי שנדרשו להכין שיעורי בית. פעילויות ספורט לילדים בהנחיית מבוגרים החלו להחליף את המשחקים העצמאיים; חוגים בהדרכת מבוגרים, מחוץ לשעות בית הספר, החלו להחליף את התחביבים; ופחדיהם של הורים הובילו אותם יותר ויותר לאסור על ילדים לצאת לשחק בחוץ עם ילדים אחרים, הרחק מן הבית, ללא השגחה. ישנן סיבות רבות לשינויים הללו, אבל ההשפעה, לאורך עשרות שנים, הייתה ירידה דרמטית ומתמשכת בהזדמנויות שיש לילדים לשחק ולחקור את העולם בדרכם ועל פי בחירתם.

 למאמר המתורגם לעברית ע"י כתב העת  אלכסון

https://tinyurl.com/3mn9yb27