פרופ' דניאל הורוביץ, היסטוריון מסמית קולג' במסצ'וסטס, שביקש לחקור את הפסיכולוגיה החיובית ואת האופן שבו נהפכה לתופעה כה אדירה בהיקפה. פסיכולוגיה חיובית היא המדע של "מה שהופך את החיים לראויים", כדבריו של פרופ' כריסטופר פיטרסון, אחד האבות המייסדים של התחום: היא חוקרת את ההתנהגות, הרגשות והמחשבות האנושיים תוך התמקדות בחוזקות ולא בחולשות, בבניית הטוב שבחיים במקום תיקון הרע, ובהפיכת חייהם של אנשים לנהדרים במקום בריפוי בעיות ושאיפה לחיים "נורמליים". בשני העשורים האחרונים הושקעו במחקרים בתחום עשרות מיליוני דולרים, והוקמו כ־40 תוכניות לימוד ברחבי העולם.
מרכזי מחקר של פסיכולוגיה חיובית פועלים גם באוניברסיטאות המובילות בעולם - סטנפורד, ייל וברקלי. ב־IPPA יש אלפי חברים מ־70 מדינות, המסונפים גם ל־24 אגודות אזוריות ומפרסמים מחקרים בעשרה כתבי עת מדעיים ייעודיים ועוד גיליונות נושא של מגזינים אקדמיים אחרים. גם מחוץ לאקדמיה אפשר לזהות את טביעות האצבעות של הפסיכולוגיה החיובית כמעט בכל מקום, מהגישה החינוכית בבתי הספר ששואפת לחזק את החוזקות של כל ילד במקום להתמודד עם חולשותיו, דרך דגש גובר על תחביבים שמספקים חוויות חברתיות ואישיות מעצימות, ועד האינפלציה ביועצים - מומחים ותוכניות טלוויזיה וספרים עם הבטחה לאושר.
להבדיל מדיסציפלינות אחרות שמתפתחות בהדרגה, באבולוציה הגיונית, הפסיכולוגיה החיובית פרצה בבת אחת. ב־1998 עלה זליגמן על במת הכנס השנתי של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי והכריז על התחום החדש. הוא צפה שהוא יפתח "חזון לחיים הטובים... נוכל להראות לעולם פעולות שמובילות לרווחה, לאנשים חיוביים, לקהילות משגשגות ולחברה צודקת". עם לידתה, זליגמן כבר קשר את הפסיכולוגיה החיובית עם הרוח היזמית והכסף הגדול שהם חלק מהדנ"א שלה עד היום, ובעת ההצהרה שלו השיק מגוון מחקים גלובליים במיליוני דולרים, כסף שגייס בעיקר מקרנות פרטיות.
משם הכל טס, "ובאופן מדהים", כדברי הורוביץ. "הנאום של זליגמן היה רק לפני 20 שנה, ובתוך ארבע־חמש שנים כל התשתית נבנתה, כולל תוכניות לתארים מתקדמים, פרסומים, מכוני מחקר, תמיכה ממשלתית. קשה לחשוב על תחום אחר במדעים שצמח כל כך מהר והגיע כל כך רחוק. לחקר המוח, אסכולת שיקגו, הכלכלה ההתנהגותית והפסיכולוגיה הפרוידיאנית נדרשו עשורים לגדול. בפסיכולוגיה החיובית זה היה מהיר באופן יוצא דופן
למאמר המלא בעיתון "כלכליסט"