מרגע הולדתנו, שהוא בטח האירוע הכי דרמטי בחיינו, ועד שאנחנו מתחילים לצעוד, רובנו לא זוכרים מה קרה, ואפילו אחרי הזיכרון הראשון, ההיזכרות היא לא מדויקת ולא שכיחה עד שמגיעים לילדות. למה?
מרגע הולדתנו, שהוא בטח האירוע הכי דרמטי בחיינו, ועד שאנחנו מתחילים לצעוד, רובנו לא זוכרים מה קרה, ואפילו אחרי הזיכרון הראשון, ההיזכרות היא לא מדויקת ולא שכיחה עד שמגיעים לילדות. למה? את זה שואלים פסיכולוגים, נוירולוגים, בלשנים או הורים תוהים, כבר הרבה שנים ואפילו פרויד לפני יותר מ-100 שנה טבע את הביטוי - אמנזיית התינוקות. התינוקות הם כמו ספוגים למידע, הם מייצרים כ-700 חיבורים עצביים כל שנייה, ואוחזים בכישורי לימוד שפה מעוררי קנאה ולאחרונה מצאו שאימון המוח מתחיל עוד בהיותם ברחם בטרם הלידה. אבל גם אצל מבוגרים המידע הולך לאיבוד ולא נשמר בזיכרון לאורך זמן אם לא נעשה מאמץ לשמרו וכך מוצע אחד ההסברים לשכחה של התינוקות. תשובה אפשר לראות בעבודתו של הפסיכולוג הרמן אבינגהוס שחקר את הזיכרון האנושי במאה ה-19. הוא בחר לבחון זיכרון של אלפי הברות חסרות משמעות שהמציא כמו kag או slansו הראה שהמוח שוכח במהירות מילים חסרות פירוש. תוך שעה המוח שוכח כמחצית מהמילים ותוך חודש כ-98% מהן. זה יכול להסביר את מימצאי החוקרים שהראו התינוק זוכר הרבה פחות זכרונות מהלידה עד גיל 6 שנים, לעומת המבוגר.