ההגמוניה של הספקטרום
ה-DSM לא חדל להרחיב בשרירותיות את הקטגוריה של האוטיזם ולהחיל אותה על ילדים ומבוגרים, עד כדי כך שהיא החלה לספח אליה בהדרגה הרבה אבחונים פסיכיאטרים אחרים. כדי לקבל מושג לגבי היקף התופעה, די לעקוב אחר ההבדלים בין המהדורות השונות לגבי אבחון אוטיזם של הילדות.
מאז שהאוטיזם הועלה למדרגת ספקטרום, הוא יכול "לבלוע" את כל האבחנות הנבדלות ולהחליף את הפרעות ההתפתחות הפולשניות. מעתה האוטיזם אינו חלק קטן מן המכלול, אלא שמו של המכלול. לסדרה זו של החלפת שמות אין אלא מטרה אחת, והיא להגדיל את שכיחות האוטיזם על מנת לחזק את יומרתו להיות "מספר חזק". חתירה זו של הספקטרום להגמוניה היא שגרמה למתקפת-נגד חריפה בארצות הברית. היא נובעת מקבוצות המייצגות את הלוקים בסינדרום אספרגר ומשפחותיהם.
אכן, תעשיית התרופות משתמשת בסינדרום אספרגר כטיעון לשיווק ו"מכירה" של האוטיזם. הסינדרום מכסה את מה שהפסיכיאטריה הקלאסית נהגה לכנות "פסיכוזה ללא דפיציט אינטלקטואלי". ידוע מקדמת דנא שחולים פסיכוטיים מסוימים יכולים להיות אינטלקטואלים או אמנים מבריקים.
מתוך: "אוטיזם: רוחות חדשות, שווקים חדשים", מאת אנייס אפללו, תרגמה מצרפתית הילה קרס, עריכה פרלה מיגלין, שראה אור בהוצאת "רסלינג"