הם ביישנים או מוחצנים מדי, שקטים או תזזיתיים מדי ולעתים פשוט לא יודעים לקרוא רמזים חברתיים. בין 30% ל-60% מהילדים חווים דחייה חברתית מתמשכת - שלפעמים באה לביטוי באלימות, בקללות או בחרמות, אך לרוב חבריהם לכיתה פשוט מתעלמים מהם. מרכז חדש לטיפול קבוצתי לשיפור כישורים חברתיים מלמד ילדים ונערים עם בעיות חברתיות לתקשר טוב יותר עם סביבתם ולפרוץ את מעגל הבדידות שלהם
בעל זבוב
דחייה חברתית באה לביטוי בשלל דרכים, בין השאר אלימות, קללות או חרמות, אבל ביטויה העיקרי הוא התעלמות. ילדים דחויים הם בדרך כלל ילדים שקופים, כמו מיכאל. מחקרים שניסו לכמת את התופעה נעים על הטווח שבין 30% ל-60%. כלומר, לפחות שלושה מתוך עשרה ילדים חשים בשלב כלשהו בילדותם דחייה חברתית מתמשכת (שאינה אירוע נקודתי). הערכה אחרת היא שלפחות שני ילדים בכל כיתה חווים קושי חברתי משמעותי, ועוד כמה ילדים מרגישים חוסר נוחות בסיטואציות קבוצתיות.
בימינו נוספה לדחייה החברתית ה"רגילה" עוד פלטפורמה, שמקצינה אותה - הרשתות החברתיות. ילדים לא מקובלים ממשיכים להיות כאלה גם בספרה המקוונת. "הקצוות החברתיים מתחדדים ברשתות", אומר אלדר חבושה, פסיכולוג קליני בהתמחות ומטפל פרטני וקבוצתי ב"חברים", מרכז לטיפול קבוצתי לשיפור כישורים חברתיים לילדים ונוער. "הילדים החזקים חברתית מתחזקים עוד יותר ונוצר אפקט עדר, שבא לידי ביטוי בכמויות הלייקים ובתגובות שהם מקבלים. לעומתם יש ילדים שלא משנה מה יעשו, יתעלמו מהם. זה מכאיב עוד יותר, כי זה נעשה מול קהל של עשרות ילדים. בנוסף, היעדר נוכחות מווסתת של מבוגרים מאפשר לילדים להקצין נטיות תחרותיות ותוקפניות. זה חודר בצורה קשה לחיי הילדים בשעות שמחוץ לבית הספר. אם פעם היה לילדים הללו חוף מבטחים בבית, היום כל ילד עם סמארטפון מנהל חיים חברתיים על הספה בסלון".
קבוצות ווטסאפ הן הגילום המובהק והשכיח ביותר לחברת ילדים וירטואלית עבור ילדי ישראל (בארצות הברית ובאירופה התופעה פחות דומיננטית). הן מתנהלות באופן דומה למפגש חברתי - מעין מסיבת כיתה מלאת יצרים, תחרותיות ומלחמות גלויות וסמויות, שלעולם אינה נגמרת. אלא שברשת אין שום מבוגר אחראי והילדים מתנהגים שם כמו בעלילת "בעל זבוב". "אפשר לומר שדור הילדים הנוכחי הגשים את חלום הילדות העתיק מכולם - להתקיים בעולם ללא מבוגרים", אומר חבושה, "לחלק מהם זה גן עדן ולאחרים זה גיהנום".
נתיב בג'ונגל
באופן יחסי לשכיחות תופעת הדחייה החברתית, בישראל קיימים מעט מקומות (שהם לא ספת פסיכולוג קלאסית) שמציעים הדרכה וטיפול בתחום. אל הוואקום הזה נכנס לאחרונה מרכז "חברים", שנפתח בעקבות חזון יזמי־חברתי של סיגל נעים. לפני שלוש שנים מכרה נעים את חברת Xpand, שהיתה בבעלותה, לענקית האנרגיה הצרפתית EDF EN, הפעילה בשוק הסולארי בישראל. נעים יזמה פגישה עם מנכ"ל EDF EN כשהשוק היה בחיתוליו, שיכנעה אותו לפעול בשמם בישראל ולימים הפכה חברת Xpand לשותפה המקומית ונעים למנכ"לית הפעילות המשותפת בארץ. היא החליטה להשקיע חלק מהרווחים ב"משהו חברתי" וכאשר התוודעה למחסור בטיפול קבוצתי לילדים דחויים, הרימה את הכפפה, שכרה חלל בקרית עתידים בתל אביב, שיפצה אותו, הציעה שותפות לד"ר וסרמן וביחד הם קיבצו צוות פסיכולוגים שמתמחים בכישורים חברתיים ובהדרכת קבוצות טיפוליות.
החלל ב"חברים" שבו מתקיימים המפגשים עם הילדים מעוצב בקפידה, באופן שמתאים לילדים ולבני נוער, אבל אינו מתיילד או קיטשי. "הדגל שלנו הוא טיפול קבוצתי לילדים שלא מסתדרים חברתית מאיזושהי סיבה, לא משנה מה הסיבה", מסביר וסרמן, "ביישנים, מסוגרים, פעילים מדי, תזזיתיים או כל סיבה אחרת. אנחנו מבקשים לשפר את הכישורים החברתיים שלהם - איך לתקשר עם הזולת, איך להתייחס אליו, להבין מה עובר עליו, מה עובר עלי. בתוך החבילה הזאת אי אפשר להתעלם מהרשתות החברתיות. בעוד שדור ההורים התפתח חברתית קודם כל פנים אל פנים, ורק אחר כך הגיעו הסמארטפונים, הילדים נולדים לתוך המציאות המקוונת וצריכים לפתח מיומנויות חברתיות בשתי הספרות במקביל".
טיפול קבוצתי ב"חברים" מתקיים במשך 18 מפגשים וכולל עשרה ילדים בני אותו גיל, שאותם מנחים פסיכולוג או פסיכולוגית ומדריך או מדריכת קבוצות מוסמכים. א
למאמר המלא בעיתון " הארץ"