יאיר הס: לעולם לא נגיד למישהו לצאת בשאלה - כי בכלל לא בטוח שכדאי לו

ראיון של איילת שני ( עיתון "הארץ")  עם  יאיר הס, בן 37, מנכ"ל עמותת ה.ל.ל - האגודה ליוצאים בשאלה

איילת שני

 "למעשה, יש שני מנועים שמשנים את החברה החרדית, ואני לא יודע מה מהם משפיע יותר - הטכנולוגיה והעוני. הרבנים לא הצליחו במלחמה נגד האינטרנט, ובמקביל העוני שהולך ומחריף פשוט לא מאפשר לחרדים להתקיים. הם יוצאים לעבוד, כי אין להם מה לאכול.

איך המגמות האלה משפיעות על היוצאים בשאלה?

זה מדובר יותר מבעבר, מפני שזו הופכת להיות תופעה נפוצה יותר. כמובן, יש עדיין בושה והסתרה, ואנחנו נלחמים כדי שתהיה יותר מודעות וכדי שהאמא הבאה שתרצה לפגוש את הבן שחזר בשאלה תוכל לעשות את זה. אני התחלתי כמתנדב בעמותה לפני עשר שנים, כשלחברה החרדית היו שוליים מאוד מצומצמים וברורים: היה בפנים, היה בחוץ, וביום שחצית את הקווים שילמת את המחיר. היום השוליים רחבים וכוללים כל מיני אפשרויות של לימודים ותעסוקה, והחברה החרדית עושה הכל כדי לשמור אנשים בפנים. דווקא עכשיו האקט של חזרה בשאלה הוא יותר קיצוני, מפני שיש הרבה אופציות. למה לא להירשם באיזו ישיבה, להגיע לשם שעה בשבוע ולעבוד בשחור? למה לא ללכת למכללה חרדית וללמוד משפטים? למה לצאת החוצה ולפגוע בהורים שלך, לפגוע בסיכויי השידוך של אחותך? זו אשמה גדולה שאנשים סוחבים איתם, רק כי לא רוצים יותר לקום כל בוקר ולהתפלל לאלוהים שהם לא מאמינים בו.

המחיר הוא באמת נתק מוחלט מהמשפחה?

כמעט תמיד. אתה לא יכול לחזור הביתה. אתה לא יכול להיכנס לשכונה במדים אם התגייסת, זאת בושה. זו אחת הסיבות שאנחנו מעודדים את הצעירים להתגייס לצבא. כך אנחנו יודעים שלפחות בשלוש השנים הקרובות יהיה לו מה לאכול ואיפה לגור, והוא עצמו יודע מה הוא עושה כשהוא קם בבוקר.

מה קורה לאלו שלא הולכים לצבא? אין להם תמיכה ומשאבים וגם לא יותר מדי להציע לעולם החילוני.

הם מחפשים את דרכם בעולם שהם לא מכירים את החוקים והכללים שלו. לרוב עובדים בעבודות מזדמנות, בעיקר מלצרות. גם זה מורכב - אתה לא יכול להפוך למלצר ברגע, אם אף פעם בחיים שלך אפילו לא ישבת במסעדה. אנחנו אומרים מפורשות למי שמתקשר אלינו - אל תצא לעולם לפני שחסכת קצת כסף. המעבר הזה הוא קשה מאוד, כי באמת אין להם מושג. פעם יצאנו כמה אנשים לסינמטק. עמדנו בתור ופתאום אחד מהם אומר לי במבוכה, "זאת הפעם הראשונה שאני הולך לסרט". ואז הבנתי שהוא לא יודע שקונים כרטיס, מחכים ואז נכנסים"

יכול להיות שהמענה שאתם נותנים הוא לא המענה הנכון? אתם עוזרים בדיור ובמסגרות ובלימודים, אבל בשבר האמיתי אתם לא יכולים לטפל. אין לכם תשובה לשאלה מה מחליף את האמונה, את כל מה שהיוצאים בשאלה גדלו והתחנכו עליו.

את השבר הזה אנחנו לא יכולים לתקן, אבל אנחנו יכולים לנסות לשפר את זה דרך הקהילה, בחיזוק המפגשים החברתיים, בתמיכה ההדדית. זה נכון מה שאת אומרת, ועל זה באמת אולי אנחנו צריכים להכות על חטא - אנחנו לא רוצים להתעסק במיסיונריות או לשכנע. הרבה פעמים, כשמגיעים אלינו עם שאלות קיומיות, אין לנו מענה טוב.

ואז אתם בעצם, ובאופן פרדוקסלי, מזיקים ליוצא בשאלה. מאפשרים לו לעשות את המעבר שהוא רוצה בו ואז הוא נופל לבור שאתם לא יכולים למלא.

התפקיד שלנו זה לתת להם תמיכה, להפר את הבדידות, לאפשר להם להתקיים בתוך חברה ובתוך קהילה. המטרה היא לא חינוך מחדש. אנחנו עוזרים להם להסתדר, לרכוש השכלה ומקצוע, למצוא את המקום שלהם בעולם, שיידעו וירגישו שהם לא לבד.

 לראיון המלא במוסף עיתון "הארץ" , 15 לאוגוסט 2015

. יאיר הס: לעולם לא נגיד למישהו לצאת בשאלה - כי בכלל לא בטוח שכדאי לו