"גזע הוא חלק מהסיפור של האי־שוויון הכלכלי בארה"ב", קובע פרופסור המילטון. נכון ל-2010, משק הבית הלבן הממוצע היה עשיר פי שישה ממשק בית שחור: בעוד שהשווי הממוצע של משק בית לבן היה 632 אלף דולר ב-2010, משק הבית האפרו־אמריקאי הממוצע היה שווה 98 אלף דולר (ההון של משק בית היספני ממוצע הסתכם ב-2010 ב-110 אלף דולר.) .
לדברי המילטון, הנתונים העגומים על פערי העושר בין לבנים לבני מיעוטים בארה"ב מצביעים על אמת אחת ברורה, עגומה ובלתי מעורערת: למרות ההתקדמות שנעשתה ב-150 השנים האחרונות בכל מה שנוגע לזכויות האזרח של השחורים בארה"ב, הפערים הכלכליים שהיו קיימים לפני 60 שנה עודם קיימים, עמוקים מאי פעם, גם כיום. "למרות הנרטיבים שבנינו לעצמנו על ההתקדמות המופלאה של שחורים בארה"ב, המציאות מצביעה על נרטיב אחר. כשבוחנים את רמת העושר של השחורים בארה"ב, רואים שהיא לא השתנתה מאז התקופה שקדמה למלחמת האזרחים בארה"ב (Antebellum), שבה השחורים היו באופן מילולי ההון של הלבנים", הוא אומר.
להלן הנתונים: נכון למפקד האוכלוסין של 2012, אפרו־אמריקאים מהווים 14.2% מאוכלוסיית ארה"ב. 28% מתוך אותם 14% חיים בעוני, לעומת שיעור עוני של 11% בקרב כלל אוכלוסיית ארה"ב. שיעור האבטלה בקרב שחורים בארה"ב, כאמור, כפול משיעור האבטלה בקרב לבנים, לפחות מאז החלו המדידות ב-1972 - מה שאומר שתמיד, בין אם הכלכלה משגשגת או במיתון, האבטלה בקרב השחורים בארה"ב נמצאת ברמה הגבוהה מהשיא שאליו הגיעה האבטלה בארה"ב בעיצומו של המשבר.
למאמר המלא של אשר שכטר במגזין דה-מרקר
זאת הכלכלה, טמבלים // מלחמת הגזע בארה"ב נהפכת למלחמת מעמדות