הבעיה גדולה ורחבה מאתנו

מקור וקרדיט : כתב העת הדיגיטאלי , אלכסון

אנחנו לומדים לדעת כי פשטני לראות בהשמנת יתר תוצאה של אחריות אישית ותו לא." במקום לעסוק רק באחריות אישית, מאמין וולס, עלינו להתבונן גם בשיטת הכלכלה הגלובלית, ולחפש דרכים לערוך בה שינויים במטרה ליצור עולם שבו לכל אדם תהיה גישה למזון מזין. יש להודות כי מדובר במטרה קשה להשגה. אך שווה לבחון את הטיעון, ולו רק בתור אמצעי לבחינה ביקורתית של אידיאולוגית האחריות האישית שלנו על השמנה.

לאחרונה פורסם מודל לפיו אכילה של 30 קלוריות בלבד ליום יותר מהקלוריות שהגוף צורך מספיקה כדי להביא לעלייה משמעותית במשקל. בהתחשב בתזונה הקלורית ליום (1,500 - 2,000 קלוריות במדינות עניות, 2,500 - 4,000 בעשירות), 30 קלוריות בטלות בשישים. אם זה כל מה שצריך להוריד מהתזונה היומית כדי למנוע עלייה במשקל, ירידה של כמה ק"ג במשקל אמורה להיות קלה ופשוטה. אלא שכפי שאנו יודעים, לא זה המצב.

אם הבעיה אינה נעוצה במספר הקלוריות אלא בהשפעות ביוכימיות על תהליכי ייצור השומן ואגירתו, אזי כמות המזון או השתייה הם לא הגורמים המכריעים היחידים השולטים בעלייה במשקל. אם הכימיה של ממתקים מטה את הגוף אל עבר שומן, אזי עצם העובדה שאדם צורך אותם חשובה לא פחות מהכמות שהוא צורך.

אם אדם מסוים, הוריו או ההורים של הוריו סבלו מתזונה לקויה, קיימת סבירות גבוהה יותר שבסביבה עשירה במזון, יסבול אותו אדם מהשמנת יתר. יתרה מזאת, כאשר אנשים הסובלים מהשמנת יתר מולידים ילדים, הם מעבירים הלאה את השינויים במטבוליזם היוצרים גם אצל הדור הבא את הנטייה להשמנת יתר. בדומה לילדיהם של מי שלא היה לו די מזון, המטבוליזם של ילדיו של מי שהיה לו יותר מדי מזון נקבע בדרכים הנוטות לעודד השמנת יתר. משמעות הדבר היא שפחות מדי מזון בעבר, בשילוב עם יותר מדי מזון בהווה, יוצרת את המלכודת של השמנת יתר.

הבעיה גדולה ורחבה מאתנו