רוית הכט
באחד מימי הקיץ נודע לו שאביו הדמנטי החזיר את נשמתו לבוראו. בשנת האבל, הוא מסתגר בחדרו, מתרחק ממטופליו ומביט פנימה. זוהי, על רגל (רזה) אחת, תמצית הרומן הביוגרפי של מאיר הדר, "אנטומיה של פסיכולוג בינוני" (גוונים), פסיכולוג שכל המתואר לעיל תקף לגביו.
"חלקו הראשון של הספר עוסק במשבר שפקד את גיבור הספר, אלחנן, בעקבות מלחמת יום כיפור. במהלך המלחמה, שלושה חודשים לאחר נישואיו לסטודנטית הכי יפה במחלקה לפסיכולוגיה, הוא חש את המוות נושף בעורפו. בשוחת שועל מופגזת, בעוד שרסיסי מתכת בשריקה מאיימת ניתזים מעל לראשו ומאיימים לקפד את פתיל חייו, חולפת בו ההארה: הוא אינו מוגן, הטקסטים שליוו את ילדותו גרמו לו להציג פסאדה מזויפת.
"אלחנן חוזר בשאלה. הוא מתרחק מחבריו הדתיים וממשפחתו. מכאן ואילך תלווה אותו הבדידות כמו צל. הוא יסבול ממה שמכונה ‘נוירוזה אקזיסטנציאליסטית'.
"המלחמה חילחלה גם לתוכי, ואיימה לפגוע ביכולת שלי לאהוב וליצור. עם השנים הלכו והחריפו התפרצויות זעם שלי כלפי הקרובים לי ביותר. ללא כל סיבה הגיונית הפכתי אימפולסיבי וילדותי. כדי להמשיך לחיות, התרחקתי והתבודדתי. במלים אחרות, אחרי המלחמה האלוהים הגדול שלי מת. משיירי האלוהים המת, נשאר אולי אלוהים קטן. אליו נשאתי תפילה".
לראיון עם מאיר הדר במוסף הספרים של עיתון "הארץ"
מתוך המרחב המוגן
למידע נוסף על הספר בהוצאת "גוונים"