מאת: אסתי אהרונוביץ'
זהו מסע אל עולמם של ה"אל-הורים". עולם של אנשים שאינם רוצים להביא ילדים לעולם. שאינם רוצים להפוך להורים. תשאלו, איך ייתכן? הרי הילדים שלנו מסמלים את השאיפה לאושר, את הכמיהה לשייכות, את הנגיעה בתום ובטוהר שנדמה שחלפו מעולמנו, עולם המבוגרים. הרי באמצעות הילדים אנחנו והחברה שלנו מבטיחים המשכיות, והם מאפשרים לנו להתמודד עם הפחד מבדידות, עם החרדה מזקנה ומהמוות. כל כך הרבה מונח על כתפיהם הצנומות של ילדינו. ומה זה אומר עלינו?
ברוכים הבאים אל ביתם של נעה דקל ונעם שרון, בני 30 פלוס, שממש לא רוצים ילדים בחייהם; אל חייה של אורנה דונת, דוקטורנטית לסוציולוגיה, אשר מגיל צעיר ידעה שאינה רוצה ילדים וייחדה את התזה שלה לסוגיה זו; אל חייה של אורנה כהן, שאיפשרה לבן זוגה זה 11 שנה להביא ילד לעולם עם אשה אחרת, כי היא לא רוצה להיות אמא; אל חייה של "Gertrude", שהקימה לפני ארבע שנים את הפורום העברי "נשים שלא רוצות ילדים" וחוללה מיני מהפכה כשהציפה את העניין ברשת וגילתה לרבים שאינם לבד; ואל חייהם של מיכל ודני, זוג תל-אביבי, אנשי קריירה, היא בעלת אידיאולוגיה סדורה בתחום, שנהנו מתענוגות החיים שמאפשר החופש מילדים; עד שמיכל התבשרה, בגיל 35, שלא תוכל להרות באופן טבעי.
קישור למוסף "הארץ"
האנשים שבחרו לחיות בלי ילדים רוצים שהחברה תכבד את הבחירה שלהם
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 