מוות פתאומי מפעילות גופנית

מוות פתאומי מפעילות גופנית

מאת: חורש דור-חיים

מכיוון שלכ-80% מהאנשים שמתו מוות פתאומי היו גם מחלות עורקים כליליות, השכיחות של התופעה גוברת עם העלייה בגיל האוכלוסייה, הן אצל גברים והן אצל נשים. השכיחות של מוות לבבי פתאומי, גבוהה פי 3-4 אצל גברים מאשר בקרב נשים. עלייה הסתברותית למקרי המוות הפתאומי, מתרחשת פעמיים לאורך הציר הכרונולוגי של הגיל: בגילאי 0-6 חודשים (בגיל ינקות בעיקר בגלל מומים מולדים) ובגילאי 45-75, כתוצר ישיר או עקיף של מחלת עורקים כלילית.

גורמי הסיכון העיקריים למוות לבבי פתאומי הם עישון, יתר לחץ דם, התרחבות של החדר השמאלי (היפרטרופיה), הפרעות הולכה, עלייה ברמת הכולסטרול ושומני הדם, השמנת יתר, סוכרת ומתח נפשי. מקדמי סיכון נוספים למוות פתאומי הם נדירים למדי ונובעים בדרך כלל ממומים מולדים המשפעים על מבנה ותפקוד הלב, וכן מחלות גנטיות המשפיעות על מערכת ההולכה החשמלית של הלב. מחלת עורקים כלילית נמצאה כגורם השכיח ביותר למוות פתאומי אצל נשים, בעוד שירידה בתפוקת הלב נמצאה כגורם השכיח ביותר אצל גברים.

לאורך זמן, פעילות גופנית סדירה מורידה את גורמי הסיכון לטרשת עורקים, מעלה את תפוקת הלב ומגינה עליו מפני חסימת עורקים והפרעות חשמליות. פעילות גופנית לחולי לב מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לאירוע לב חוזר בשנה הראשונה לאחר ההתקף. בנוסף, היא עשויה להוריד את דרגת הסיכון לזו של אדם בריא בטווח הזמן הארוך. ואולם, אם הפעילות מתבצעת ללא בקרה מתאימה, הסיכון עולה בשלב בו מתבצעת הפעילות המאומצת. הבקרה הרפואית בתוכניות לשיקום לב מורידה את הסיכון שכרוך במאמץ, לזניח.

 למאמר המלא בפורטל דוקטורס

מוות פתאומי מפעילות גופנית