החברה החרדית רואה את עצמה כאלטרנטיבה לתרבות המערבית- חילונית, ובהתאמה מעוצב הגוף החרדי בידי מערכות החינוך החרדיות בניגוד לגוף החילוני או בשונה ממנו. במאמר הנוכחי אבחן את האופן שבו גברים צעירים בחברה החרדית מבנים את גופם ביחס אל הגוף החילוני ־ ה"אחר" המרכזי בעבורם. במקביל להסתייגות מהגוף החילוני ולביקורת הרבה שהגברים החרדים מותחים עליו ניכרים גם רגשות מורכבים יותר, שיש בהם הערכה, קנאה ואף הערצה. אטען כאן כי נוכח התהליכים העוברים על החברה החרדית, ובראשם היציאה אל מחוץ למרחב החרדי המוגן והניסיון להשתלב בזירות פעולה שונות במרחב הישראלי, גדלה השפעתו של הגוף החילוני על הגוף החרדי. עוד אבחן את העקרונות המארגנים שעל-פיהם מאפיינים מסוימים של הגוף החילוני מאומצים ומאפיינים אחרים נדחים או מאומצים באופן חלקי.