הרי אמרתי לך אלף פעמים

מקור: עיתון "הארץ", צפי סער

 מחקר : יכולתם של ילדים בני שמונה ללמוד מטעויות נופלת בהרבה מזו של ילדים בני 12. החדשות הטובות הן, שאחרי גיל 12 יש תועלת גם בנזיפות

איך הילד לא מבין שאם הוא צועק על החבר שלו בזמן משחק, הלה לא יישאר חבר שלו לאורך זמן? הרי בשנה שעברה היה לו בדיוק אותו סיפור עם חבר אחר. והרי הוא ילד אינטליגנטי. נכון, הוא אינטליגנטי, אבל הוא רק בן שמונה ובגיל הזה, מתברר עכשיו במחקר חדש - יכולתו של ילד ללמוד מטעויות מוגבלת. זו מתפתחת רק מסביבות גיל 12, על פי המחקר, שנעשה באוניברסיטת ליידן ההולנדית.

ממצא אחר שעלה מהמחקר הוא, שילדים בני שמונה לומדים בעיקר בעזרת משוב חיובי (נוסח "כל הכבוד", המוכר כל כך להורים של השנים האחרונות, עד שיש המגזימים ומזכים בו את הילדים גם על פעולות שאינן מצדיקות זאת). הערות ביקורתיות ושליליות לעומת זאת, כמעט שלא מסייעות להם לשפר את התנהגותם. עוד נקודת מחשבה להורים.

המחקר, שעשו ד"ר אוולין קרון ועמיתיה במעבדת ליידן למוח וקוגניציה, בדק שלוש קבוצות גיל: בני 8, בני 12 ובוגרים בני 18-25. על כל המשתתפים הוטלו משימות במחשב ובזמן שמילאו אותן הם עברו סריקות מוח (FMRI). כאשר הצליחו באחת המשימות נשמע צפצוף, כאשר נכשלו - הופיע איקס על המסך.

בתוך כך אפשר היה לראות אילו אזורים במוחם פעילים בכל אחד מהמקרים. ההבדלים נראו ברובם, באזורים של המוח שאחראים לשליטה קוגניטיווית וממוקמים בעיקר בקליפת המוח. אצל בני שמונה נצפתה תגובה חזקה למשוב החיובי וכמעט שלא היתה תגובה למשוב השלילי.

אצל בני 12 ובוגרים לעומת זאת, הופיעו תגובות דומות לשני הסוגים של המשוב. מכאן מסיקים החוקרים כי בני 12, בדומה למבוגרים, מסוגלים לעבד משוב שלילי ולהשתמש בו כדי ללמוד מטעויות שעשו.

ד"ר קרון עצמה הופתעה מהתוצאות, כי לא ציפתה שיהיה הבדל כזה בין בני שמונה לבני 12. בעבר נבדק ההבדל בתחום זה רק בין ילדים למבוגרים. "לממצאים החדשים עשויות להיות השלכות משמעותיות על הדרכים הנכונות ללמד ילדים בגילים שונים", אמרה ל"סיינס דיילי".

ממחקרים שנעשו בעבר ידוע שילדים צעירים מגיבים טוב יותר לגמול מאשר לעונש ולכן הורים מונחים להרבות בחיזוקים חיוביים. קרון מסבירה זאת בכך ש"מורכב יותר להבין שעשית משהו לא בסדר מאשר שפעלת נכון. למידה מטעויות מורכבת יותר, כי היא מצריכה לשנות את דרך הפעולה. קל יותר להמשיך לנהוג כפי שנהגת קודם. שינוי מצריך אותך לשאול את עצמך מה בדיוק עשית לא טוב ואיך זה קרה".

האם ההבדל הזה ביכולת ללמוד מטעויות נובע מהניסיון המצטבר במשך שנות החיים או שמא הוא נעוץ בקצב התפתחותו של המוח? כמו בשאלות רבות בתחום הזה - תשובה אין. רק בעשור האחרות היכולת המדעית והטכנולוגית מאפשרת מחקר כזה של המוח, והשאלות עדיין רבות מהתשובות. קרון מעריכה עם זאת, שמדובר בתערובת של שני הדברים.

מכל מקום, ייתכן כי תוכניות לימוד והעשרה שונות, הנהוגות גם בכיתות הנמוכות של בתי הספר היסודיים בישראל וכוללות תחומים כמו "למידה מטעויות", ראויות לבחינה מחדש לאור הממצאים. אולי אנחנו דורשים מהילדים משהו שהם עדיין אינם מסוגלים לו?

קישור