מקור וקרדיט : אקונומיסט , פורסם בעברית בעיתון "הארץ"
הצוענים במדינות אירופה הפכו מעבדים לאיכרים חסרי אדמות, ואפילו היום, מקור הכנסתם העיקרי הוא מעבודה חקלאית עונתית - לצד קיבוץ נדבות. במאה העשרים הגיע סבלם של הצוענים לשיא, כאשר מאות אלפים מהם הושמדו במחנות הנאצים. הפיצויים שקיבלו היו צנועים, מאוחרים, ומנוהלים ברשלנות.
גם את הקומוניזם קל מדי להאשים בתלאות הצוענים. אין ספק ששיטת משטר זו פגעה באורח חיי הנדודים של בני הרומה. מדינות כצ'כוסלובקיה אף כפו עליהם עיקור (אבל גם שוודיה עשתה זאת). ואולם, המבנים הפטרנליסטיים של הסוציאליזם הממסדי גם העניקו מידה מסוימת של הגנה למי שלא היו מסוגלים, או לא רצו, להתחרות בכלכלת השוק. גם המחויבות החגיגית לאחוות העמים, ריסנה דעות קדומות על רקע גזעי.
מבחינתם של הצוענים, הדמוקרטיה התירה את הרסן מהעוינות הסמויה של האוכלוסייה כלפיהם, ואילו הקפיטליזם הציע להם מעט מדי הזדמנויות חדשות. ככל שמדינות מזרח אירופה שיגשגו, כך נותרו הצוענים מאחור. כישורי ההישרדות המסורתיים שלהם, מלאכות יד, סחר סוסים, לא היו עוד מבוקשים; לא היתה להם המיומנות הניהולית הדרושה להקים עסקים שישתלבו בכלכלה הרשמית; ואפילו אלה שהיו נכונים לעבוד, מצאו רק מפעלים או משרדים מעטים שהיו מוכנים להעסיק אותם.
מקור וקרדיט : אקונומיסט , פורסם בעברית בעיתון "הארץ"
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 