בדצמבר 2007 פרסמו תומס גריפית'ס, מארק סטייוורס ואלאנה פירל מחקר שניסה לבדוק אם יש דמיון בין הדרך שבה המוח האנושי שולף מלים לבין הדרך שבה מנוע החיפוש של גוגל מאתר דפי אינטרנט.
המרכיב המרכזי במנוע החיפוש של גוגל, PageRank, מדרג עמודי אינטרנט בהתאם למספר הלינקים המובילים אליהם ובהתאם לאיכות הלינקים האלה. ככל שיש יותר לינקים למידע, או לדף אינטרנט, וככל שהלינקים האלה מגיעים מאתרים פופולריים ומצוטטים יותר, "חשיבותו" של פרט המידע הזה גדלה - והוא יופיע גבוה יותר בתוצאות החיפוש.
גריפית'ס, סטייורס ופירל מצאו שייתכן שיש באמת דמיון בין אופן הפעולה של המוח האנושי לזה של PageRank: "תוצאות המחקר שלנו", הם כתבו בפרק הדיון בנייר שפרסמו, "מצביעות על כך ש-PageRank... מספק תחזית טובה לתגובה האנושית למבחני רהיטות".
אם הלינקים הם ערוצי זרימת המידע באינטרנט, מקביליהם במוח האנושי קרויים "סינפסות" - הגורמים המקשרים בין תאי המוח, או נוירונים.
אז למי יש יותר "לינקים" - לאינטרנט או למוח? מי "חזק" יותר?
קווין קלי אינו פרופסור וגם לא מדען, אבל הוא איש רב-פעלים. בין השאר, הוא נמנה עם מייסדי המגזין הטכנולוגי הפופולרי Wired והספרים שלו שימשו כחומר רקע בהפקת בסרט המתח העתידני "המטריקס" מ-1999.
לפני כשבועיים קלי פרסם ב-Wired מאמר קצר מאוד (הבלוג של קלי נמצא כאן) ובו הוא מביא כמה נתונים מעניינים על המוח האנושי, למשל שהוא מסוגל לאחסן 100 מיליון מגה-בייטס, שהוא מסוגל לקלוט 210 מיליון פריטי מידע חזותי בשנה ו-17,510 מלים ביום ושהוא צורך 20 וואט (חמישית עד רבע מנורה ביתית רגילה).
לפחות בהיבט חשוב אחד, מוסיף קלי, העוצמה המיחשובית של האינטרנט מפגרת אחרי זו של המוח האנושי: בעוד שלמוח האנושי יש 100 טריליון סינפסות, באינטרנט יש כיום כ-57 טריליון לינקים.
אז למוח יש יותר "לינקים", אבל הפער הזה נסגר במהירות - מיגוון ומספר מכשירי הקצה גדל, מהירות המעבדים בהם גדלה ומהירות התקשורת ביניהם מתגברת, כך שהאינטרנט מתמלא והולך בפרטי מידע והקשרים ההדדיים ביניהם הולכים ומתרבים.
בשנת 2040, מעריך קלי, עוצמת העיבוד של כל מכשירי הקצה המחוברים לאינטרנט - מחשבים, טלפונים סלולריים, מכשירים נישאים אחרים וכד' - תהיה דומה לזו של כל 7 מיליארד בני האדם על פני כדור הארץ.
המאמר המלא של נתן ליפסון בבלוג דה-מרקר קפה ...