אני לא דורית
מקור וקרדיט : יום חמישי 10 ביולי 2008 מאת: נירית אנדרמן
פסטיבל הקולנוע בירושלים: בסרט "זאת לא אני, זאת אחותי", עוסקת שרון אלוביק בשילוב בין פנטסיה גדולה לאיום מבעית - להיות תאומה זהה. זו צרה לא קטנה, אומרת הבמאית, שתיעדה בין השאר את הסיפור שלה ושל תאומתה . "זאת לא אני, זאת אחותי", שהופק בתמיכת ערוץ 8, מאפשר הצצה מרתקת בתופעת הטבע החמקמקה הזאת של שני אנשים הנושאים מטען גנטי זהה ובהשלכות של הכפילות הזאת על חיי הרגש והנפש שלהם. הקשר בין תאומים זהים מצטייר בסרט הזה כשילוב בין הפנטסיה הכי גדולה לאיום הכי מבעית - מצד אחד הוא מציע מפלט מנחם מהבדידות הקיומית, מהידיעה שבסופו של דבר כל אחד מאתנו נמצא לבדו בעולם, ומצד אחר הוא מאיים על הייחוד של כל תאום, על העצמאות שלו, על זכותו להיתפש כאינדיווידואל יחיד ומיוחד בעולם הזה. אלוביק, עורכת מנוסה של סרטי וסדרות תעודה שזה לה הסרט הראשון כבמאית, מספרת שלצורך הסרט היא נפגשה עם יותר מ-100 זוגות תאומים. בסופו של דבר החליטה לשלב בסרט, לצד מערכת היחסים שלה ושל אחותה, שני צמדים נוספים, שכל אחד מהם מציג דפוס יחסים שונה בתכלית ומתמודד עם הקשיים והיתרונות שמציעה התאומות בדרכים אחרות.
בסרט מתברר שלא רק התאומים עצמם מתקשים לעתים להתמודד עם מצבם המיוחד: גם האנשים הקרובים אליהם ביותר לא תמיד יודעים איך להגיב לכפילות המתעתעת הזאת, ולא פעם אף מוסיפים לקשיים שהיא מעוררת. אביהן של שרון ודורית, למשל, מודה בסרט שהן תמיד היו בשבילו "התאומות", שהוא תמיד התייחס אליהן כאל "חבילה" אחת ומספר שעד היום הוא מתבלבל ביניהן. ואילו אמן, כשהיא מתבוננת יחד אתן בתמונות ילדות שלהן, מתקשה לזהות מי מבין הילדות בתצלומים היא שרון ומיהי דורית. "גם אז, כשהיינו ילדות, אני לא בטוחה שהיא תמיד הבדילה בינינו", מציינת אלוביק, ומסייעת בכך להבין איך נוצר הקושי בבניית זהות נפרדת.
"תאומים זהים זה מין גורל מסובך שלא ניתן לברוח ממנו. בשבילי זאת תמיד היתה מין צרה כזאת, שצריך ללמוד לחיות אתה", היא אומרת, ממש כמו אחותה בסרט. "אני לא מאמינה לזוגות תאומים שאומרים שהתאומות היא פאן וכיף. נכון, מבחוץ זה נראה הרבה פעמים 'יו, איזה כיף לכם, בטח בבית ספר כל הזמן עבדתם על המורים'. אבל זה לא כל כך פשוט".
ראה גם : יש כמוך בעולם: זו לא אני זאת אחותי