המוח האימהי

המוח האימהי
ההיריון וההורות משנים את מבנה המוח של נקבות היונקים. השינוי גורם לאימהות להקדיש לצאצאיהן תשומת לב רבה יותר ולטפל בהם טוב יותר.

אימהות אינן נולדות, הן נוצרות. כל נקבות היונקים, מחולדות, דרך קופים, ועד בני אדם, חוות שינויי התנהגות מהותיים בתקופת ההיריון והאימהות. מה שהיה בעבר אורגניזם המכוון בעיקר לעצמו, המוקדש לצרכיו ולהישרדותו שלו, נעשה ממוקד בטיפול בצאצא ובדאגה לרווחתו. המדענים מכירים זה מכבר את השינוי המרתק הזה, אך רק לאחרונה הם מתחילים להבין מה גורם לו. מחקר חדש מורה על האפשרות שהתנודות ההורמונליות החריפות המתרחשות במהלך ההיריון, הלידה וההנקה מחוללות שינויים במבנה המוח של הנקבה, כגון הגדלה של הנוירונים באזורים מסוימים ושינויים מבניים באזורים אחרים.

בין האזורים המשתנים, יש האחראיים על סממני התנהגות אימהיים כגון בניית קן, טיפוח וניקוי הצאצאים והגנה עליהם מטורפים. אך יש בהם גם אזורים השולטים בזיכרון, בלמידה ובתגובות לפחד ולעקה. בניסויים שנערכו לאחרונה, חולדות שהמליטו הצליחו בניווט במבוכים ובלכידת טרף יותר מחולדות שלא הרו. אפשר שהשינויים המתחוללים במוח בהשפעת ההורמונים, המניעים את הנקבות לטפל בצאצאיהן, גם משפרים, בנוסף לכך, את כישורי ליקוט המזון של האם החולדה, ועמם את סיכויי הגורים לשרוד. יותר מזה, נראה שהשיפור הקוגניטיבי הוא ארוך טווח ומלווה את החולדות עד לזקנתן.

אף שהמחקר בנושא נעשה עד כה רק במכרסמים, סביר להניח שגם נשים מפיקות מן האימהות תועלת מתמשכת. ברוב היונקים, סממני ההתנהגות האימהית דומים ונשלטים, קרוב לוודאי, על ידי אותם אזורים במוח. יש חוקרים שאף טוענים כי התפתחות ההתנהגות האימהית הייתה אחד הכוחות המניעים העיקריים באבולוציה של מוח היונקים.

במעבר האבולוציוני מזוחלים ליונקים השתנתה אסטרטגיית הרבייה מ"הטילי את הביצים והסתלקי" ל"הגני על הקן", ואפשר שהיתרונות הבררניים של הגישה השנייה הביאו להיווצרותם של שינויי המוח ההורמונליים ושל סממני ההתנהגות הנובעים מהם. היד - או הכף - המנענעת את העריסה אכן מושלת בעולם.