בספרות המחקרית הועלו לא מכבר טענות שהַקֶשֶר בין זהות תרבותית להסתגלות של מהגרים מושפע במידה רבה מן ההֶקְשר שבו מתרחש תהליך ההסתגלות. במחקר זה שימש צה"ל זירה מיוחדת לבחינה מחודשת של הקשר בין משתנים אלה. הנחת היסוד במחקר היא כי צבא הוא ארגון מטמיע (אסימילטיבי), בפרט בישראל. על כן הערכנו כי בנסיבות אלה מתקיים קשר חיובי ניכר בין זהות לאומית להסתגלות.
המשתתפים במחקר היו 340 חיילים עולים בשירות חובה שהיגרו מברית המועצות לשעבר לישראל בשנות ה-90 של המאה העשרים. מן הממצאים עלה שלזהות לאומית יש קשר חיובי עם הסתגלות ובייחוד עם הסתגלות חברתית-תרבותית. לעומת זאת, לא נמצא קשר ברור בין זהות אתנית ובין הסתגלות. בהתאם למודל שהציע ברי (Berry, 1990) חולקו המשתתפים לארבע קבוצות. רמת הסתגלות נמוכה נמצאה בקרב חיילים עולים המכוּוָנים (oriented) להתבדלות ולשוליות. רמת הסתגלות גבוהה נמצאה בקרב המכוונים להיטמעות ולהשתלבות. המשותף לראשונים הוא זהות לאומית חלשה, ואילו המשותף לאחרונים הוא זהות לאומית חזקה. שלושה משתנים - תפיסה של מידת השליטה בשפה העברית, תפיסה של מידת הלכידות החברתית ומציאת משמעות בשירות - נבחנו כמשתנים מתווכים אפשריים בקשר שבין זהות לאומית להסתגלות.
נמצא כי תפיסת לכידות חברתית ומציאת משמעות בשירות הם משתנים שמתווכים חלקית בקשר שבין זהות לאומית להסתגלות. המאמר דן במשמעויות התיאורטיות והמעשיות של הממצאים.
עוזי בן-שלום וגבריאל הורנצ'יק, זהות תרבותית והסתגלות של מהגרים בהקשר מטמיע – עולים מברית המועצות לשעבר בצה"ל, מגמות - כתב עת כרך מד, מספר 3, אוגוסט 2006