ברייתוויט, ששימש כשגריר הבריטי במוסקבה בשנות ה-60 ואחר כך שוב בשנות הפרסטרויקה, ביסס את ספרו על שורת ראיונות עם אלה ששרדו את הקרב ונותרו לספר את סיפוריהם האישיים שנים רבות אחר כך. הוא מסתמך גם על יומנים אישיים, עיתונות התקופה ומקורות אחרים. התוצאה היא קולאז' רחב של סיפורים אישיים ואנושיים, היסטוריה שהיא הרבה יותר חברתית ותרבותית מאשר צבאית.
|