ברחתי כבר יותר מדי

ברחתי כבר יותר מדי

 מקור וקרדיט : עיתון "הארץ" , נורית וורגפט

שיעור ההכרה בפליטים בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי - 1%. כך מוצאים את עצמם עשרות בני אדם במעמד של "מבקש מקלט", כשאין להם ביטוח רפואי וסוציאלי, או ביטחון כלשהו אשר לעתידם. ועדיין, לרבים מהם זה עדיף על מה שמחכה להם במולדתם.

 נ' הוא אחד מכמה עשרות מבקשי מקלט בישראל, שבקשותיהם לקבל מעמד של "פליט" נבדקות זה שנתיים, שלוש ואף יותר. לכאורה, "מבקש מקלט" הוא מעמד נחשק, שזוכים לו רק מי שעברו סינון קפדני והצליחו לשכנע את הנציבות כי טענותיהם בדבר הסכנה שנשקפת להם אם יוחזרו לארצם ראויות לבדיקה. הנציבות מעבירה את הבקשה לוועדה המייעצת לענייני פליטים, שחברים בה נציגים ממשרדי הפנים, החוץ והמשפטים, ושבראשה יושבת עו"ד עופרה פרידמן. הוועדה מחליטה מי יוכר כ"פליט", שזוכה להגנה רבה יותר, לפי קריטריונים שנקבעו באמנת הפליטים ב-1951.

אלא שיש מבקשי מקלט שממתינים להחלטה שלוש שנים ויותר, ונראה כי המעמד הזה משמש כיסוי להימנעות מהחלטה. לגבי חלק מהפליטים, שנמלטו ממדינות טוטליטריות, נאמר בעבר כי זו דרכה של ישראל להעניק הגנה גם לאלה מביניהם שאולי לא זכאים למעמד "פליט".

לפי האמנה, זכאי למקלט כל אדם שנרדף על רקע גזע, דת, השקפה פוליטית, או השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, שאינו יכול לקבל הגנה בארצו. במקרה של פליטי אריתריאה, לדוגמה, יקשה לגרש גם את אלה שאינם נכללים בקריטריונים האלה, לאחר שפורסמו מקרים בעבר שבהם אנשים שהוחזרו נכלאו, עונו, או הועלמו על ידי השלטונות.

 לכתבה המלאה של נורית וורגפט.