מקור וקרדיט : כתבה בהארץ, מאמרים, 20 בנובמבר 2006
איסוף ועיבוד: נעמי גלאור, עורכת תוכן , פרויקט הגורם האנושי , ישראל
מותה של אהובה קלצ'קין, אם ל-18 ילדים, מבני-ברק, חשף תופעה חברתית חדשה יחסית: שגשוגן של משפחות סופר-גדולות. מדובר במשפחות שבהן ההורים הם בסביבות גיל 40, ומזמן עברו את רף 12 הילדים. הן שכיחות בעיקר בקרב חוגים חסידיים. אף שבציבור החרדי, ולא רק בו, מעדיפים לכנות משפחות גדולות "ברוכות ילדים", דומה שבמקרה של הסופר-גדולות היה מקום לשאול - האם זו באמת ברכה? מה ההשפעות של לידות מרובות כאלה על בריאות האישה? ומה על הילדים הגדלים בין כל כך הרבה אחים ואחיות? האם זה לטובתם?
נכון להיום נראה שאין אפילו הרהור בעניין בקרב הציבור החרדי, או לפחות ראשיו. אמנם לא כל המשפחות הן סופר-גדולות, אך ללא ספק שמור למשפחות האלה מקום של כבוד, והנשים הוולדניות הן מושא להערצה
תופעת הוולדנות הגבוהה אינה נובעת מאיסור הלכתי להשתמש באמצעי מניעה", אומרת דר' חנה קטן, רופאה גינקולוגית בכירה במרכז הרפואי שערי צדק המתמחה בבריאות האשה במגזר החרדי, "אלא מרצון מובהק של הנשים. המציאות החברתית היא שהנשים החרדיות אוהבות ללדת הרבה ילדים למרות שאין עליהן שום לחץ משפחתי הלכתי או אחר".
ללא מחקרים שבדקו את אוכלוסיית האמהות ליותר מ-15 ילדים, קשה לדבר על המחיר הבריאותי שמשלמות נשים אלה לעומת האחרות. מידע הסותר את דבריה של קטן לגבי מצבן הבריאותי העילאי של הוולדניות אפשר למצוא בפרוטוקולים של הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת מ-2000 בנושא בריאות האישה, שם הביאו רופאים הוכחות למחירן הכבד של הלידות המרובות.
המשך
בכתבה בהארץ, מאמרים, 20 בנובמבר 2006