קסם משפחתי בשום גמדים לא יבואו

 הבלוג של שלומית ליר

 ספרה הנפלא של שרה שילה "שום גמדים לא יבואו" מעביר דרך הלשון את הניסיון לחתור תחת הסדר החברתי-תרבותי הקיים ולייצר תפיסת עולם אלטרנטיבית. ברובד הגלוי, מביא הספר את סיפורה של משפחת דדון בסמוך ליום השנה למותו של אבי המשפחה, מסעוד דדון. בני המשפחה - האם סימונה, האחים דודי, איציק וקובי, והאחות אתי - מגוללת את קורותיהם, מחשבותיהם ורגשותיהם במונולוג אישי. כל אחד מהמונולוגים מייצג את תהליך השחרור שהם עוברים כיחידים וכמשפחה בדרך להתחלה חדשה. ברובד עמוק יותר, הספר חושף מוטיבים של שקר ודלות בתפיסה התרבותית הישראלית שהדחיקה לשוליים את תרבותם ומחשבתם העשירה והמופלאה של נציגיו של העולם השב ומתגלה בין דפי הספר.

להמשך..

 מקור ב' :  סקירה מצוינת של דן לחמן על הספר :

 הסיפור מתרחש בעיירה חסרת שם אך לפי כל הסימנים הכוונה לקריית שמונה. תיאורי לילות הקטיושות, החרדות של התושבים ממחבלים. כל דרכי ההתגוננות, סגירת הבתים הרמטית בלילות, אווירה מדכאת.

הסיפור מסופר מפיהם של משפחת דדון, סימונה וילדיה. שרה שילה כותבת בשפה "נמוכה", שפת יום יום של אנשי פריפריה שקל לזהות בהם את מוצאם העדתי וחינוכם הדל. המרתק בכתיבה שלמרות שימושה בשפה המקורית של האנשים היא מצליחה לתת לכל דובר שפה פרטית משלו גם בתוך השפה הכל כך לא תקנית.

סימונה חיה בסוג של דיכאון בלי להכיר את המלה. יש בה משאלת מוות, נמאסו עליה חיי העבודה: 

"העבודה של הגיהוץ זורקת אותי לכיור, והכיור שנהיה ריק מעיף אותי למטאטא, והמטאטא לאמבטיה לרחוץ את הקטנים, והאמבטיה לגז להכין משהו לערב לאכול, ומהגז חזרה לכיור. ומהכיור להוריד את הכביסה ולקפל אותה, ומהקיפול-כביסה לחוט ומחט.רגע אחד לא עוצרות העבודה וצוחקות עלי.... רבע לארבע בבוקר. זה הזמן שלי לקום. קמה ברבע לארבע- מספיקה. קמה בארבע ועשרה ארבע ורבע- הלך היום" 

אם יש מי שיכול ללמד מהי עקרת בית נואשת זו סימונה. כמעט אפשר לראות את אצבעותיה מתעופפות. מעבודה לעבודה ומחשבותיה מכלות אותה. סימונה אלמנה. ולא סתם אלמנה, היא אלמנה בהריון "כשהבעל מת, צריך להחזיר את האישה להיות בחורה איך שהייתה לפני שהכירה אותו. שתתחיל מהמקום שלקח אותה. לא לעזוב אותה הולכת באמצע המדבר עם כל הילדים שלו.." מסעוד בעלה היה מלך הפלאפל, והיא מלכה. עכשיו היא מבשלת במעון, ובבטנה טופחים לא אחד אלא שני מסעודים קטנים. אחד הלך יבואו שניים במקומו.

הנשיות של סימונה איננה הנשיות של נשות המרכז. אם היא פמיניסטית, היא לא יודעת מה זה והמחשבות שלה בסיסיות לחלוטין. הכל ראשוני מאוד והיא צריכה להתמודד כאישה ואלמנה עם סביבתה ועברה.  

לסקירה המלאה של דן לחמן ..

רקע על הסופרת שרה שילה :

שרה שילה (לבית בבלי), נולדה בירושלים. ב-1976 הגיעה למעלות במסגרת גרעין נח"ל. שם הקימה משפחה עם בעלה אבנר. היתה פעילה בחינוך והוראה, כתבה לילדים והפעילה ילדים ברחבי הגליל באמצעות סיפורים ותיאטרוני-בובות ונהלה מרכז אמנויות. לאחר חמש-עשרה שנים העתיקה משפחת שילה את מגוריה לכפר ורדים. ספרה "שום גמדים לא יבואו" זיכה את שרה שילה בפרס קרן טובה ויצחק וינר לעידוד יצירה ספרותית מקורית ובפרס שרת החינוך בתחומי היצירה הספרותית - פרס ספרי ביכורים תשס"ה.

להמשך הרקע ...