אוטוביוגרפיה של גנדי בתרגום חדש לעברית

 מקור וקרדיט : אתר  במבילי

 אחרי סיפורי הילדות עובר גנדי לספר על הנסיעה ללימודי משפטים באנגליה. תארו לעצמכם, נער הודי בן 18 מפליג לבדו אל הלא נודע. בספינה לא אכל כמעט דבר. לא זו בלבד שנמנע מאכילת בשר (הוא נשבע לאמו שבמסעו יתנזר מבשר, מאלכוהול ומנשים) אלא שגם לא ידע איך משתמשים בסכו"ם והאנגלית שלו היתה רחוקה ממושלמת, ומכיוון שהיה ביישן נמנע מלבוא לחדר האוכל של הספינה. כל שאכל במשך ההפלגה היה ממתקים שאמו ארזה לו לדרך. הוא נחת בסאות'המפטון ביום חם במיוחד, לבוש בחליפת פלנל לבנה, ומפני שהיה זה סוף שבוע נאלץ לחכות יומיים עד שפרקו את מטענו ויכול היה לפשוט אותה. בסאותהמפטון פגש בד"ר מהטה, ידיד משפחתו, שנתן לו שיעור ראשון בהלכות אירופה: "אל תהא נוגע בחפצי אחרים; אל תהא שואל שאלות עם היכרות ראשונה כדרך שאנו נוהגים בהודו; אל תהא מדבר בקול רם; אל תפנה אל אנשים בתואר 'סר' כדרך שנוהגים בהודו. רק משרתים פונים כך לאדוניהם". כלומר ד"ר מהטה עשה לגנדי היכרות עם ערך מערבי מקודש, גם אם לא בהכרח נשגב: הפרטיות.

"עתה אנו מגיעים אל אחד הפרקים האהובים עלי באוטוביוגרפיה כולה, פרק שבו מספר גנדי איך ניסה בכל כוחו להפוך לג'נטלמן אנגלי. לשם כך רכש לו "מגבעת משי מאורכת" ולמד לרקוד ולנגן בכינור, אך הוא מתוודה שלא הבריק בשני התחומים הללו ולבסוף משך מהם את ידו. מדהים. תארו לעצמכם את גנדי שכולנו מכירים, הסגפן הצנום שהעז לקרוא תיגר על שלטון הבריטים תחילה בדרום אפריקה ואחר כך בארצו, משתתף שנים אחדות קודם לכן בחוג ריקודים סלוניים כדי להיות יותר אנגלי מאנגלי. אחר כך מספר גנדי איך שב להודו בתום תקופת לימודיו והתקשה למצוא עבודה ואיך קיבל על עצמו את המשרה בדרום אפריקה רק משהובטח לו שלא יצטרך להופיע בבית משפט, משום שחשש מהופעות פומביות. מעניין לחשוב היכן ומתי התחולל השינוי, מה גרם לצעיר הביישן לחרוג מעצמו ולעמוד על זכויותיו וזכויות החלשים בכלל כנגד הממסד? האם היה זה מאורע יחיד, נסיעת הרכבת המפורסמת בדרום אפריקה, שבמהלכה נזרק בגלל צבע עורו מהמחלקה הראשונה ולאחר מכן מהרכבת, או שינוי הדרגתי שהתחולל במשך תקופה ארוכה?" 

לסקירה המלאה של ד"ר דני רווה  

מידע נוסף על הספר וחוות דעת קוראים