מאת: צח יוקד
הכתבות המעמיקות והמורכבות שפירסמה רייצ'ל אביב בשנים האחרונות, שרבות מהן נוגעות במסתרי הנפש, זכו בפרסים והפכו אותה לאחת העיתונאיות הבולטות והמוערכות בארה"ב. אבל הכתבה האחרונה שלה, על ילדים ממשפחות של מבקשי מקלט שהפסיקו לאכול ולהגיב לסביבה, החזירה אותה אל הסיפור האישי והמטלטל שלה. בספרה החדש, "זרים לעצמנו", היא מספרת כיצד הפסיקה לאכול כשהיתה בת שש ואושפזה במחלקת אנורקסיה. "זה היה שבוע לאחר יום כיפור, וזו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שאפשר לומר לא לאוכל", היא כותבת בספרה. "אני לא זוכרת את ההיגיון מאחורי כל זה, רק את התגובה של המבוגרים ואת התחושה המעורפלת של גאווה שאחזה בי". בספר היא חושפת גם העובדה שכבר 11 שנים היא נוטלת כדורים נגד דיכאון וחרדה,ו אין לה גם שום כוונה להפסיק בזמן הקרוב. "ברגע שאתה לוקח את התרופות אתה חווה אורח חיים נוח, של תפקוד נורמלי", היא אומרת בראיון. "יש חשש שברגע שתפסיק לקחת את התרופות, תאבד את מה שהשגת".
חלפו יותר מחמש שנים מאז נסעה רייצ'ל אביב לשוודיה כדי לחזות מקרוב בתופעה שהסעירה את עולם הפסיכיאטריה: מאות ילדים מבקשי מקלט, הצעירים שבהם בני שבע, הציפו אז את חדרי המיון בשוודיה. הם לא אכלו ולא שתו, לא הגיבו כלל לסביבה, היו אפאתיים לגמרי וחלקם איבדו את ההכרה. נראה היה שהם איבדו את הרצון לחיות. בחלק מהמקרים, לא היתה ברירה אלא להזין אותם בכפייה. התופעה קיבלה את הכינוי "תסמונת ההיכנעות" (Resignation syndrome).
את מה שראתה אביב באותו ביקור היא מתארת גם היום בקול סדוק. "פגשתי שם ילדי מהגרים ממדינות יוגוסלביה וברית המועצות לשעבר", מספרת אביב. "ברגע שבקשת המקלט של הוריהם נדחתה על ידי השלטונות, הם פשוט הפסיקו לאכול. בהמשך הם גם סירבו לשתות. הם היו חלשים כל כך עד שהם בקושי יצאו מהמיטה. בשלב מסוים, חלקם גם הפסיקו לדבר".
לכתבה המלאה של צח יוקד
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 