כך התמכרנו למדיה החברתית, למרות שהיא לא משמחת אותנו

כך התמכרנו למדיה החברתית, למרות שהיא לא משמחת אותנו

 מה לייקים עושים למוח, וכיצד משפיע שימוש במדיה חברתית על הקשב, על מצב־הרוח ואפילו על השינה • שלושה ספרים חדשים בוחנים איך פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וטיקטוק השתלטו על חיינו

בספר חדש אחר, "שיגעון דיגיטלי", הפסיכולוג ניקולס קרדרס מסביר שהאנשים שמאחורי פייסבוק ואינסטגרם לא רק תכננו את הפלטפורמות שלהם להיות ממכרות בטירוף. הם גם הותירו אותן כך אפילו כאשר הלכו והצטברו ראיות לכך ששימוש יתר במדיה חברתית הוא בעל השפעה נוראית על רווחתם הנפשית והפיזית של אנשים. (הדבר נכון גם לגבי טוויטר, יוטיוב טיקטוק ורוב יתר המדיה החברתית).

מחקר אחד שקרדרס מצטט העלה כי סטודנטים שהשתמשו במדיה חברתית במשך יותר משלוש שעות בכל יום לימודים, סבלו משינה לקויה וביצועים אקדמיים גרועים. היו להם גם שיעורים גבוהים בהרבה של דיכאון, שימוש בסמים, סטרס והתאבדות. למה? אחד הגורמים הסבירים הוא יותר מדי השוואה חברתית כוזבת: בפוסטים, בתמונות ובסרטונים ברשת, הדשא תמיד נראה ירוק יותר במקום אחר.

הרגישות של מוחות צעירים

ילדים ובני נוער פגיעים במיוחד לפיתוח התמכרות ולסבל הנובע מההשלכות. בספרו "מושפעים", בריאן בוקסר ואכלר, רופא שבאופן אירוני משהו זכה לתהילתו בטיקטוק ובפלטפורמות מדיה חברתית אחרות, צולל לעומק הסוגיה. למעשה, הוא טבע את המונח "מאזן התנהגות דופמין" (DBB) - רמת גירוי הדופמין אצל הפונים לפעילויות המספקות אותו.

בוקסר ואכלר טוען שצעירים התרגלו לפנות לרשתות החברתיות כדי לשמור על ה-DBB שלהם - וזה בא לידי ביטוי בפעילות המוחית שלהם. במחקר של UCLA, סריקות MRI המודדות את זרימת הדם למוחם של בני נוער שהגיבו ללייקים באינסטגרם הראו פעילות במרכזי התגמול. מחקר MRI אחר מצא שהיה סיכוי גבוה יותר שמתבגרים יתנו 'לייק' לתמונות שכבר היו להן 'לייקים' רבים, ושראיית תמונות כאלה עוררה במוח אזורים שונים לחלוטין מאלה שעוררו תמונות פחות פופולריות. הוא מציין כי מחקרים גילו גם כי מולטיטסקינג במכשירים בזמן למידה מוביל לצפיפות חומר אפור נמוכה יותר בפיתול החגורה הקדמי, ראיה תומכת לכך ששימוש במדיה חברתית אכן משנה את המוח

מקור