"גברים עם לב שבור: על טראומת הפרידה הגברית" הוא ספרה הרביעי של פרופ' הרטמן, חוקרת מגדר ותיקה המקדישה את השנים האחרונות לתחום מחקר שהוזנח במשך עשרות שנים — גברים. בספרה הנוכחי היא מבקשת מאיתנו להבין עד כמה משמעותית הפרידה בעבור גברים מסוימים, ואף דורשת מבני משפחה וחברים של מתגרשים לאמץ גישה שונה בכל הנוגע לתהליך ההחלמה שלהם. גם אם יש בספר לא מעט עצות שימושיות המיועדות למעגל התומך של המתגרשים, יש בו בעיה מובנית עמוקה שמונעת ממנו להפוך מעוד ספר הדרכה עצמית למחקר בעל חשיבות.
לאורך כל החצי הראשון של הספר הרטמן מנסה לשכנע את הקורא עד כמה משמעותית היא הפרידה בעבור הגבר. אבל את זה כולנו כבר יודעים. מי לא נחשף לגבר שבור לב שפנה לדרך אובססיבית של היצמדות אל העבר? שירים רבים נכתבו על כך וצווי הרחקה לא מעטים הוצאו בשל כך — גברים רבים אינם מתמודדים היטב עם פרידה, בכל שלב בחייהם. אבל הספר הזה אינו עוסק בבני נוער שאיבדו את אהבת חייהם או ברווקים שסיימו מערכת יחסים ארוכה ומשמעותית, אלא בגרושים טריים. כאן טמון זרע הטראומה של הגברים שעמם שוחחה הרטמן לצורך כתיבת הספר, וזו הנקודה שמבדילה את הפרידה שלהם משאר הפרידות — טראומטיות כל אחת בדרכה שלה.
הרטמן לוקחת אותנו אל הרגעים הקשים של הגברים שעמם שוחחה, תוך כדי מתיחת קווים מקבילים בין תהליכי הפרידה, העצבות והאבל שהם עברו ובין טראומות מקובלות יותר על החברה, ובראשן פוסט־טראומה כתוצאה מאירוע מלחמתי. בכך היא מאששת בעצמה את המשחק המסוכן שהחברה מכריחה את הגברים לשחק בו, כאשר רק טראומה "מוצדקת" — כמו רגש גברי מוצדק — מתקבלת בהבנה על ידי החברה. כל טראומה או רגש אחרים לא יתקבלו בהבנה ויגררו עונשים מעולמות "אתה לא גבר". למרות זאת, הרטמן מצליחה להבהיר, בעזרת דוגמאות רבות, כיצד עולמם של הגברים הנטושים חרב עליהם וכיצד הם אכן טיפחו תסמיני פוסט־טראומה בעקבות הפרידה, אבל לא פחות ממנה — כתוצאה מהתגובה של החברה לפרידה הזאת.
לכתבה המלאה של איתן לשם (קישור)
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 