הרפואה והצבא מחפשים דרך להשתמש בריפוי הפסיכדלי ולהיפטר מהחוויה עצמה

חוקרים מנסים לפתח חומרים "פסיכופסיביים": בעלי תועלת תרפויטית אבל בלי האלמנט של טריפים ואקסטזה. האם זה יצליח? ומה זה אומר עבור הפסיכונאוטים?

כשחברת Delix Therapeutics דיווחה בספטמבר השנה שתתחיל ב-2022 ניסויים קליניים בשני חומרים תרפויטים חדשים שיציעו ריפוי פסיכדלי בלי הטריפ, היא זכתה לתגובות נלהבות. בתוך זמן קצר נכללה ברשימת ה־15 של ה-Fierce – 15 חברות הביו-טק המבטיחות ביותר. המוצר שדליקס מעוניינת להחדיר לשוק הוא בשלב ראשוני של פיתוח ולא נוסה עדיין על בני אדם. אבל הרעיון של חומר שינצל את הפוטנציאל של הרפואה הפסיכדלית בלי לכלול בכך חוויות משנות תודעה כבר מהלך קסם על רופאים ומשקיעים. האם הסיבה לכך היא עיניים צרות לאלו שקיוו לצאת למסעות תודעה באישור הרופא? לא בטוח, או לכל הפחות לא רק.

"יש סיבות חשובות מדוע חומרים שיוכלו לחקות אפקטים כמו-פסיכדליים ללא החוויה יהיו בעלי ערך גדול לרפואה", אומר הפרמקולוג בריאן רות. "כיום הרבה אנשים שיש להם היסטוריה משפחתית של סכיזופרניה לא יכולים לקבל פסילוסיבין, בגלל שהם בסיכון לפתח פסיכוזה. אנשים מדוכאים רבים מוכנים לנסות הכל, אבל קצת חוששים לקחת חומר פסיכדלי. וישנו עניין העלות. תרפיה עם פסילוסיבין דורשת שיהיו איתך תרפיסטים מקצועיים בזמן החוויה, וזו חוויה של שש עד שמונה שעות. זה יהיה ממש יקר, כך שמספר האנשים שיוכלו ליהנות מהדבר הזה יהיה קטן ביותר".

פרופ' רות, שחוקר חומרים פסיכדליים מאז שנות השמונים, מונה לאחרונה על ידי הסוכנות האמריקאית למחקרי ביטחון מתקדמים (DARPA) להוביל פיתוח של תרופות שישכפלו את האפקטיביות של חומרים אלה בטיפול בבעיות נפש, ללא אפקטים פסיכואקטיביים.

להמשך המאמר