בני עידו מת מהתאבדות, זה לא אומר שהוא רצה למות"
סגן עידו שפי שם קץ לחייו חמישה חודשים אחרי שסיים בהצלחה את קורס החובלים היוקרתי של חיל הים והוצב בתפקיד פיקודי על הספינה "כידון". מה שקרה בין אירוע הסיום המרגש של הקורס עד לרגע שבו "מת מהתאבדות", כהגדרת אמו, קשור ככל הנראה לשירותו הצבאי, כך לפחות היא סבורה. "המילה 'התאבד' אומרת שהוא בחר בזה ושלחברה אין חלק בזה", היא מסבירה. "אבל מדובר בסיפור יותר רחב שמתקיימת בו הדדיות עם החברה, ולא פעולה יחידנית עצמאית".
הוא לא בחר למות?
"זה שעידו מת מהתאבדות לא אומר שהוא רצה למות, ולא אומר שהיה לו אופי מסוים עם סימנים ברורים שהיה אפשר לקרוא. אף אחד לא רוצה למות, אבל יש אנשים שחשים שהחיים כל כך בלתי נסבלים עבורם, כל כך כואבים וקשים, שמוות נראה כמו האפשרות היחידה. עשו מחקרים על אנשים שניסו להתאבד ושרדו, וזה בדיוק מה שהם אמרו: הם שמחו שהם ניצלו, כי אף אחד לא באמת רוצה למות. מי שמחפש סימנים מונע את היכולת להציל אחרים, כי יש אנשים שמתים מהתאבדות בלי סימנים".
הוא לא היה בגיל ההתבגרות, הוא היה גבר בן 22 אחרי קורס מחשל בצבא.
"היום טווח גיל ההתבגרות הוא 25-12, בטח כשמדברים על אוכלוסיית סיכון למוות מהתאבדות, פשוט כי הזהות העצמית בטווח הגיל הזה עדיין נמצאת בתהליך. המפגש עם הצבא מאתגר ומערער הרבה חלקים בזהות העצמית, ולכן הצבא מהווה עוד גורם של סיכון. בעיניי לצבא יש את הפוטנציאל הכי גדול להגיע למצב של אפס התאבדויות, מכיוון שזו המערכת שבה ילדים בגיל ההתבגרות נמצאים תחת עיניים בוחנות 24/7".
היו אולי נסיבות אחרות, מחוץ לצבא, שיכלו להאיץ את ההחלטה של עידו?
"לא. כשהוא הגיע לצבא הוא עבר את כל המיונים וכל האבחונים. קורס חובלים מלווה לכל אורכו על ידי פסיכולוג, ועובדה שהוא עבר את הקורס בהצלחה. אם הוא לא היה מתגייס לצבא, הוא היה חי היום. במהלך חמשת החודשים האחרונים לחייו עידו עמד בפני לחצים נפשיים עצומים מצד המערכת הצבאית. למרות שהוא חזר והתריע על הקשיים בפני חבריו ומפקדיו, מצוקתו לא נשמעה".
להמשך הכתבה