יותר מתים, ומוקדם מהיתר: הקורונה הדגישה את המצב הקשה של הערבים

 רוני לינדר

לפי נתונים של משרד הבריאות, ב–2020 כולה הסתכמה התמותה העודפת בחברה הערבית ב–14%, לעומת 6% בחברה הכללית ■ לפי הערכות, הורדת שיעורי האשפוז והטיפולים בחברה הערבית יכולים לחסוך למערכת הבריאות 2.3 מיליארד שקל בשנה

אם הקורונה היא נייר לקמוס לבעיות החברה הישראלית, אז בוודאי שהמגפה חושפת את הבעיות של החוליות החלשות ביותר בחברה ביתר שאת. בחודשים האחרונים מתגבר השיח על בעיית האלימות בחברה הערבית ועל הצורך הדחוף בטיפול בה, אך כמעט שאין דיון ציבורי על המציאות הקשה שהודגשה בקורונה: מצב הבריאות של החברה הערבית בישראל מפגר אחרי החברה היהודית ודורש טיפול שורש גם הוא.

לפי נתונים שריכז אגף המידע במשרד הבריאות, החברה הערבית נפגעה באופן קשה יותר מהקורונה לעומת היהודים בישראל, ובאופן ניכר. זאת, בשני פרמטרים עיקריים שמשלימים זה את זה: היקף התמותה העודפת וגיל הנפטרים.

לפי הנתונים, התמותה העודפת בחברה הערבית באוגוסט, ספטמבר ואוקטובר היתה גבוהה יותר משיעורי התמותה בחברה היהודית — 19%, 64% ו–40% (בהתאמה), לעומת 11%, 13% ו–19% (בהתאמה) בחברה היהודית. ב–2020 כולה הסתכמה התמותה העודפת בחברה הערבית ב–14%, לעומת 6% בחברה הכללית. בעוד התמותה העודפת בקרב גברים ערבים ב–2020 היתה 17%, בקרב גברים יהודים היא הסתכמה ב–7%, ואילו בקרב נשים ערביות כ–10%, לעומת 5% בקרב נשים יהודיות. נתונים אלה משתקפים גם בחלוקה גיאוגרפית ליישובים: 8 מתוך 22 הערים עם יותר מ–10,000 תושבים שהיתה בהם תמותה עודפת, הן ערים ערביות, ושלוש מהן מעורבות.

חוץ מהתמותה העודפת, מנתוני משרד הבריאות עולה כי חולי הקורונה הערבים מתו בגילים צעירים יותר מחולי הקורונה היהודים: עד אמצע ינואר 2021, גיל המוות הממוצע מקורונה בישראל היה 78.8, אך בעוד גיל המוות הממוצע בקרב יהודים לא־חרדים היה 81 וגיל המוות הממוצע בקרב חרדים היה 79.3, בקרב ערבים גיל המוות הממוצע הוא 72.5, ואילו גיל המוות הנמוך ביותר הוא בקרב בדואים — 64.2 בלבד — כמעט 17 שנה פחות מיהודים לא־חרדים.

מקור