שנה אחת. יותר מ-400 אלף מחקרים. מה למדנו מהקורונה?

 נראה שהקורונה תשפוך הרבה אור על פעילות מערכת החיסון, לטוב או לרע, על הקשר בין מערכת החיסון למחלות מטבוליות ולקרישת דם, על הקשר בין הווירוס למערכת החיסון וההשפעות הנוירולוגיות של המחלה, ועל הייחודיות של מערכת החיסון של ילדים. חולי "קוביד ארוך", שפיתחו תסמינים נוירולוגיים חדשים, סוכרת חדשה או עייפות קיצונית, יהפכו גם הם למושאי מחקר. היום לא ברור בכלל מי מועד למחלה ארוכת טווח ומדוע.

פרופ’ אלי שפרכר, סמנכ"ל מחקר ופיתוח ומנהל מערך העור במרכז הרפואי איכילוב, אומר שהמגפה הייתה הזדמנות לראות בבירור כיצד מערכת החיסון יכולה גם להילחם במחלה וגם להזיק בעצמה. "למדנו בהדרגה שהוירוס הוא גורם הנזק עד שלב מסוים, וברגע ההידרדרות של המחלה, אין לנו כמעט תועלת בטיפול בווירוס.

"הבקרה של מערכת החיסון, על מורכבותה ומגוון הזרועות שלה, היא המשמעותית. אני מעריך שנפעיל עכשיו אותו היגיון גם במחלות אחרות, וננסה לחלק את הטיפול בנזק לפי גורמיו. אני כבר יכול לראות את היישום של חלק מהתובנות הללו בטיפול במחלה כמו דלקת הכבד הנגיפית".

הגישה למחקר: קודם מפרסמים, ואחר כך בודקים 

אחד הדברים שהשתנו בקורונה הוא המדע עצמו. "זו ספינה שכבר הפליגה", אומר בליצר. "פעם, אם היית מעלה את המחקר שלך לאינטרנט, אחרי כן לא יכולת לפרסם אותו בשום כתב עת מכובד. היום זה הפוך. כתב עת כמו Nature אומר - אם יש לך מאמר מספיק חשוב לגבי קוביד כדי שהוא יתפרסם בכתב העת, אל תשמור אותו אצלך. קודם כול תחלוק אותו עם העולם"

המשמעות היא שמחקרים יוצאים לאור לפני ביקורת עמיתים, ומסקנותיהם לפעמים כבר מיושמות בזמן אמת. מדובר בהרעדת אמות הספים של העולם המדעי, שהתבטאה השנה גם בכמה טעויות, למשל בהכתרה של תרופות כיעילות בעקבות מחקרים מוגבלים. כאשר הגיעו מחקרים שנעשו טוב יותר, ההמלצות נמשכו.