אז לפני כחודש התקשר אלי הדוד היקר שלי, האח הצעיר של אמא שלי, והודיע שהוא יצא חיובי לקורונה, מישהו בעבודה שלו כנראה חשש לפרנסתו והמשיך להגיע לעבודה למרות שהיה חיובי. לא האמנתי שזה קורה לי, תוך שבוע מצאתי אותו אצלי בבית החולים. קוצר נשימה, רמת חמצן ירודה... כל התסמינים המוכרים לי היטב, אלא שהפעם זה היה קרוב לליבי. אנחנו הרופאים שואפים לדאוג לכל החולים שלנו כאילו היו בני המשפחה שלנו, היקרים לנו מכל, אבל כשזה מגיע באמת ואתה מוצא את עצמך מטפל ביקירך זה מכה בך חזק.
בפעם הראשונה שראיתי אותו במחלקת קורונה זה היכה בי מיד, מבט המוות הזה. אנחנו הרופאים היותר מנוסים במבט חטוף ושיחה קצרה עם החולה מקבלים מיד את תחושת הבטן הזו. מי לכאן ומי לשם.
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 