כמעט שנה שעשרות אלפי קשישים תקועים בבתי אבות ובדיור מוגן ● כמעט בלי פעילות חברתית, ללא אפשרות לארח בני משפחה, לראות את הנכדים או להתאוורר בחוץ ● גם עתה, אחרי שרובם חוסנו בשנית, משרד הבריאות מתמהמה ואינו מציג מתווה חדש ● גם כשזועקים שם: "כמה זמן נחיה ככה, כמה בכלל נשאר לנו לחיות?"  ● מעקב זמן ישראל

יעל, בת 82 מראשון לציון, מתגוררת במתחם דיור מוגן במרכז הארץ. היא נמצאת על סף ייאוש.
"אני מרגישה כאילו אני בכלא, ועכשיו במקום לתת לנו שליש על התנהגות טובה האריכו לנו למאסר עולם", היא אומרת. "התחסנו לפני שבועיים בחיסון השני, אנחנו מוגנים. מתוך 300 דיירים במוסד שלנו, 290 התחסנו. ועדיין אסור לנו לקבל אורחים, את הילדים, הנכדים, או החברים שלנו – בדירה שאנחנו חיים בה ומשלמים עליה כל כך הרבה כסף.
"אומרים לי את מי לפגוש מחוץ לבניין, למי מותר לבקר אותי אפילו מחוץ לדירה שלי, ואם אני רוצה לחבק את הנכד שלי אני אשמע צעקות מהשומר, כמו בביקור בכלא. עדיין יש הגבלות דרקוניות על היציאות שלנו החוצה, לאן לצאת ולאן לא, ולכמה זמן. עדיין אני צריכה אישור על כל יציאה לסופר. עדיין לא פתחו את התיאטרון, הקולנוע, שום דבר ממה שאמרו שיפתחו למי שמתחסן. גם הרצאות ופעילות שהייתה לנו אצלנו כמעט לא חזרה.

מקור : אתר זמן ישראל