בהקשר של טיפול ביבליותרפי, הטקסט נוכח כקול שלישי בנוסף למטפל ולמטופל, ומאפשר להגיע למטופלים באמצעות תכנים ורגשות שאינם מודעים להם או שיש להם קושי לדבר עליהם.
הביבליותרפיסטית ד"ר רחל צורן עוסקת בספרה "חותם האותיות" במפגש בין הספרות לפסיכולוגיה. היא מסבירה כיצד מתעצבת וגדלה זהותו של הקורא בתהליך הקריאה, כיצד ניתן לנתב את הקריאה לריפוי לנפש ואיך אפשר להגיע לתכנים ורגשות שהמטופלים אינם מודעים אליהם בעזרת טקסט ספרותי
הטקסט הספרותי באמת יכול לרפא?
"למעשה, כל קורא חווה במשך חייו חוויות של תובנה, רווחה נפשית והתעוררות רגשית, שאפשר לראות בהן חוויות של ריפוי'. בהקשר של טיפול ביבליותרפי, הטקסט נוכח כקול שלישי בנוסף למטפל ולמטופל, ומאפשר להגיע למטופלים באמצעות תכנים ורגשות שאינם מודעים להם או שיש להם קושי לדבר עליהם. הריפוי הוא אפוא בפתיחת האפשרות לחדור אל המטופלים דרך השפה המיוחדת של הטקסט הספרותי. התשובה לשאלה היא אפוא כן, וזוהי גם נקודת המוצא לדיון בתהליך הקריאה כתהליך מרפא".