לא כל שכחה היא דמנציה

ד"ר דינה ראלט

מחקר ששימח אותי (אישית) הוא המחקר הקנדי האחרון בו הראו חוקרי אוניברסיטת מקגייל שניתן להבין את תהליכי השכחה המלווים את גיל העמידה וההזדקנות לא כבעיית זיכרון אלא כשינוי מכוון של המיקוד ואיזורי שליפת המידע שבמוח .

החוקרים עקבו בעזרת fMRI אחרי פעילות מוח משתתפים אחרי שהסתכלו על סדרת תמונות אנשים שהוצגה על המסך. המשתתפים בגילים שונים (19-76 שנים), נתבקשו להיזכר ולהגיד אם דמות מסוימת הופיעה מצד ימין או שמאל של המסך ואם הופיעה מוקדם או מאוחר ברצף.

בניתוח מימצאי ה-MRI התיפקודי יכלו לראות איזה חלק במוח היה פעיל בזמן ההיזכרות. קל היה לראות שהצעירים הפעילו את איזור הקורטקס הויזואלי ואילו המבוגרים והזקנים הפעילו את הקורטקס הקדם חזיתית המדיאלי (איזור מוח הקשור עם מידע חיים והתבוננות פנימית). שינוי כזה משקף את תהליכי שידרוג חשיבות המידע המלווים את ההזדקנות, דהיינו שלא כמו הצעירים המבוגרים יותר מדרגים את המידע.