"אמנון שמוש כותב מהלב וישר ללב. אאוץ'. שמוש מתאר בצורה מדויקת כנה ואישית מאד את חייו עם אשתו, חנה, אשר לקתה במחלת האלצהיימר ואת ההדרדרות האיטית מחלה עד שהגיעה לשלבים הקשים בהם אשתו בוקשי זוכרת אותו (אחרי שהנינים, הנכדים ואפילו הילדים כבר נשכחו מזמן). אמנון שמוש בעצמו בגיל מבוגר ואיבד את כושר הראייה שלו וההתמודדות שלו אינה פשוטה. אפילו עובדת זרה מתקשה לסייע. חנה לא מזהה אותה, לא רוצה שהיא תהיה שם ומנסה לעשות הכל בעצמה. אמנון מבין שלטובת אשתו הוא זה שצריך לסייע לה למרות שהפעולות קשות מאד גם עבורו."
אמנון שמוש (המוכר מאד בארץ ובמיוחד בספרו מישל עזרא ספרא ובניו) לא רצה לייאש ולהעציב אותנו. בדיוק ההפך. הוא רצה לכתוב את הספר מנקודת מבט אופטימית, להדגיש את הטוב ואת האפשרויות השונות, את התרופות שמסייעות רבות למניעת ההחמרה, את רגעי האושר הקטנים, ואת האהבה שעדיין קיימת ואת החשיבות העצומה לתמיכה בחולה על ידי בן משפחה אהוב, בעיקר בן זוג. כטריק פסיכולוגי, התעמת שמוש עם הדמות הבדיונית אלץ היימר, שתקף את אשתו. הפרדה זו גם סייעה בידו מעט להתמודדות..
בוקר טוב אלץ היימר מאת אמנון שמוש ( סקירה מומלצת על הספר)
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 