"כל חיי עבדתי בפרך. חסכתי כמה פרוטות בצד כדי שתהיה לי פנסיה לימי הזִקנה. היום אני זקנה וכל הכסף של הפנסיה הולך למטפלת. אני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות עוגת גבינה. רק חשמל, מים, לחם. אני מנסה לחסוך בחשמל. לא לחמם בבוקר, רק בלילה. אבל בירושלים קר. האצבעות קופאות. לפעמים אני שואלת את עצמי, לקנות תרופה או לקנות לנכדים ממתק, משחק, משהו קטן?". לאה לאון, בת 85, מתוך הפרויקט המיוחד של מוסף "7 ימים": שבעה מונולוגים של קשישים על מלחמת ההישרדות מול המדינה שהפקירה אותם" .
בעקבות הכתבה בעיתון ידיעות ליבי התכווץ והחסיר פעימה. קראתי את הכתבה והרגשתי שאני בדרך לשם. יצאתי לפנסיה לפני כשנה והרגשתי את הזיקנה שנחתה עלי פתאום, בעלי חולה ואנו חיים בצמצום ולא רחוק היום בו נצטרף למעגל הזיקנה והעוני.
פחד לחיות במדינה שאת הזקנים לא סופרים אך את הקולות לקלפי כן סופרים.
הייתי רוצה שהנושא יעלה יותר למודעות בארץ ושיוקם אפילו פורום בנושא. יש המון דברים שצריכים להיאמר ולהישמע! אתי
צור קשר
פורסם ב-26.12.14
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 