לב שבור הוא לב שלם

   נועה לימונה

 שרון קרישק מתחקה אחרי אידיאל האהבה של הפילוסוף סורן קירקגור וסיפור האהבה הטראגי שמאחוריו, וגם חושפת את הדרך היחידה הנכונה להחזיק באהובים

 בסתיו 1841 נשבר לבה של נערה אחת בקופנהאגן, רגינה אולסן שמה, לאחר שאהובה חזר בו מהצעת הנישואים אליה. ייחודו של שברון הלב הזה, שלא היה שונה במובנים רבים מאהבות נכזבות אחרות, הוא שהאוהב העוזב היה הפילוסוף סורן קירקגור, שכתביו רוויים בהתייחסויות ישירות ועקיפות לרומן הכושל, ושהמשיך, כנראה, לאהוב את רגינה כל ימי חייו.

מדוע אפוא עזב אותה? והאם יש קשר בין ההחלטה לעזוב לבין הגותו, שהיתה, מעל לכל, ניסיון עמוק לנסח את אידיאל החיים הראויים? בספרה "פילוסופיית האהבה של קירקגור" (הוצאת דביר) מתמודדת ד"ר שרון קרישק, עמיתת קרייטמן באוניברסיטת בן גוריון, בבהירות ובעדינות עם שאלות מסוג זה, ומבקשת לחלץ מתוך אידיאל החיים של קירקגור את אידיאל האהבה שלו.

בניגוד לתשובות כמו ‘הוא נבהל מהמחויבות', או ‘כן, הוא אהב אותה אבל את אלוהים הוא אהב יותר', הספר מנסה להציע תשובה מורכבת יותר. דווקא מכיוון שקירקגור ראה באהבה אידיאל כה גבוה וראוי, הוא חשש שלא יצליח להגשים אותו. הספר מנסה להתחקות אחרי האידיאל הזה, ולבדוק מה גרם לקירקגור לחשוב שהוא לא יכול להגשימו. מצד אחד, זה קשור לתפישה העצמית שלו כאדם פגום, חוטא ורדוף על ידי שדים. מצד שני, זה קשור להכרה כללית יותר באשר לשבריריות המהותית של קשרים בין אנשים, והעבודה הקשה שנדרשת על מנת לקיים קשרים כאלו בצורה מספקת. זה יכול להתחיל להסביר מדוע קירקגור הגיע למסקנה המפורסמת שלו, ש'אם היתה לי אמונה, הייתי נשאר עם רגינה'".

מה למדת מקירקגור על אהבה?

"קירקגור מלמד שאהבה היא שילוב בין מסתורין שחורג מכוחותינו לבין עבודה קשה שהיא לגמרי באחריותנו; שהטבע האנושי הוא לאהוב, אבל שלרוב אנו רחוקים מאוד ממימוש מספק שלו. לכן, הוא נותן לנו את הכלים לבחון את הדרך שבה אנו אוהבים על ידי הצגת צורות שונות של אהבה, מספקות יותר ופחות. ובעיקר, הוא מלמד אותנו דרך חדשה, פרדוקסלית, למימוש אהבה נכונה: האחיזה האמיתית באהוב, הוא אומר, מותנית בוויתור מוחלט עליו".